למעלה
והנה בענין נר חנוכה מצינו דבר
שאינו בענין נר שבת, עי' בברכ"י מס"י תרעג סק"ו) שהביא את דברי מר
זקנו הרב חמד לאברהם (בנהר נח מעיין שני), שאחר שמנה שם ט"ו כלים הראויים לנר
חנוכה ובניהם נמי קליפת רימון קליפת אגוז וקליפת אלון, סיים וכתב, דאלו הקליפות
צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפת בצלים
וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאין ראויים לעמוד
מאליהם בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה ע"ש. וכתב הרב אדמת קודש בח"ב
חאו"ח סי' ז) דהכי נקטינן כדברי הרב חמד לאברהם, דאין מדליקין בהם. ע"ש.
ומבואר מהכי דצריך שיהיה בהדלקת הנר דחנוכה כלי. וכן עמד לבאר כיו"ב האבנ"ז
(הנ"ל) את דבריו של החמד לאברהם, וכתב דלפ"ז אותם הלוקחים לנר חנוכה
נרות של שעוה או של חלב ואין שמין אותם בכלי אלא מדביקים אותם סתם, לא יצאו יד"ח
לפי דברי החמד לאברהם, וכן נמי אותם שעושים את מקום מושב הנרות מתפוחי אדמה דלא
חשיב כלי כמבואר בהרמב"ם (פ"ז מהל' כלים ה"א) ובר"ש פי"ז
דכלים משנה טו) דהעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה הן טהורין דלא נקרא כלי, וה"ה
נמי בתפוח אדמה שהוא ג"כ פרי ואינו עומד זמן מרובה ולא חשיב כלי, וממילא נמי
לא יצאו יד"ח לדעת הרב חסד לאברהם דבנר חנוכה בעינן כלי. ע"ש. ולעומת זה
קפידא זו שיונח הנר בתוך כלי דוקא, לא מצינו בענין נר דשבת. וא"כ צ"ב
מאי שנא נר דשבת מנר דחנוכה.
אמנם נראה דביאור הדברים הוא, דשאני
נר חנוכה מנר שבת. דבנר שבת עיקר הקפידא הוא, שיהיה אור דולק בביתו שיהנה לאורו (עי'
רמב"ם ריש פ"ה דשבת), ולהכי אין שום קפידא אם יונח הנר המאיר בתוך כלי
או לא, דהעיקר הוא שיהיה אור דולק. משא"כ בענין נר חנוכה דהדלקת הנר הוא
למצוה לפירסומי ניסא וזכר לנס שהתרחש במנורת ביהמ"ק, ובעינן שיהיה דומיא דהתם
שהיה שמן ופתילה ומנורה דהיינו כלי הקיבול, ולהכי יש קפידא שתהיה הדלקה זו בכלי
דוקא, ולא די שיהיה כאן אור דולק אלא בעינן זכר הנס ושידלוק דומיא ליה. וכיו"ב
מצינו בפוסקים במאי דיצאו לדון אם יכולים לצאת יד"ח בהדלקת נרות חנוכה ע"י
הדלקת חנוכיה חשמלית, עי' למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יבי"א (ח"ג
חאו"ח סי' לה) ובשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לח שהעלה שם דאין יוצאין יד"ח
בזה ואין לברך כלל על הדלקת חנוכיה כזאת, ויש טעם נכון לומר כן דכיון דחנוכיה
חשמלית אין בה לא שמן ולא פתילה, והנס שהתרחש במנורת
ביהמ"ק היה ע"י השמן שלא היה אלא לנר אחד וכו', והרי כל המצוה בהדלקת
נרות חנוכה הוא להזכיר את הנס שהתרחש בפך השמן, ובחנוכיה חשמלית אין בזה דומיא דנר
דביהמ"ק. עכת"ד. ע"ש. והכ"נ יש לומר דבעינן דומיה דההדלקה
דביהמ"ק והתם ההדלקה היתה במנורה שהיא כלי, להכי בעינן נמי שתהיה ההדלקה דנ"ח
בכלי. (ואע"ג שלכאורה יש להעיר דלא דמי להתם, דעד כאן לא קפדינן במנורה
חשמלית אלא משום דאין בה בית קיבול המכיל את השמן דומיה דמנורת ביהמ"ק, דהיינו
שהחומר הבוער לא נמצא אגור בה לפנינו עתה אלא כל רגע נוצר חדש, וקפדינן בהכי משום
דעיקר הנס היה בשמן ומכיון שחסר כאן דמיון בגוף השמן חסר בגוף ענין זכר הנס, משא"כ
ענין המנורה דהיא לא היתה חלק מגוף הנס ממש אלא רק הוא ענין השייך לנס שהדליקו את
השמן שנמצא בפך במנורה, ולכן נימא דאינו לעיכובא. מ"מ אפ"ה י"ל דבעינן
דומיה דהדלקת ביהמ"ק אף בדברים שלא שייכים לגוף הנס דהיינו השמן, משום דהזכר
הוא לנס הכללי שיכלו להדליק את המנורה בביהמ"ק. ועי' בשו"ע או"ח (סי'
תרעג ס"ד) שכתב דאין לחוש להחליף את הפתילות שמדליקים בהם נר חנוכה בכל יום, אמנם
עי' בכל בו (הל' חנוכה) שכתב דנהגו להחליף את הפתילות בכל לילה והטעם שבכל לילה
היה מתחדש הנס, או טעם אחר שהדלקה זו היא זכר למקדש שהיו מחדשים בו בכל לילה את
הפתילות. ע"ש. וראה גם בס' יומין דחנוכה שם (סי' תרעג ס"ד). יעו"ש.
והרי דבעינן דומיה דעצם מצות הדלקת המנורה שבמקדש. וי"ל. אמנם יש ראיה יותר
מוכרחת דבעינן דומיא דעצם הדלקת המנורה מהא דהעלה מו"ר בתשובתו (שם) שכשם
שאינו יוצא ידי חובת הדלקת נ"ח במנורה חשמלית כיון שאין לה בית קיבול המכיל
את החומר הבוער, ה"ה נמי דאינו יוצא יד"ח בהדלקת נר של גאז כיון שהיא
דולקת בלא פתילה ולא הוי דומיה דההדלקה דביהמ"ק, הרי לכאורה דאע"נ דבגוף
הפתילה לא היה שום נס, ואין בו שייכות לעצם הנס דפך השמן, אפ"ה הרי זה מעכב
משום דבעינן דומיא דהדלקת ביהמ"ק. ודו"ק.
וגם עתה ראיתי בשו"ת קנין
תורה בהלכה (חלק ו, סי' מז אות א) שהביא שם משם האחרונים דעמדו להעיר על דברי הגר"י
שמעלקיס בתשובותיו כי הנה כתב בחיו"ד ח"ב (סי' לא) בענין אם אדם יוצ"ח
הדלקת נ"ח אם מדליק בכלי שהשמן דולק בלא פתילה, רק בקנה זכוכית דק וחלול, השיב
דלדעתו נראה דיוצא יד"ח דלא בענין דומיא דמנורה דביהמ"ק, דהא אנן קיי"ל
כבתה אין זקוק לה ובמנורה דביהמ"ק כבתה זקוק לה, וכן קיי"ל דא"צ
להחליף הפתילות בכל לילה ובמקדש צריך פתילה חדשה בכל לילה. ע"כ. ולעומת זה
חזינן דהבית יצחק גופיה שם (סי' קמה) כתב בחלב שיש בו תערובות שומן חזיר דמותר
להדליק בו לנרות שבת ומחמיר לחנוכה, ומאי שנא. אלא ע"ז י"ל דדוקא על גוף
הכלי לא בעינן דומיא דמנורה דביהמ"ק ואדרבה אסור לעשות מנורה כאותה של מקדש, אבל
בתערובות שומן חזיר המאוס החמירו לחנוכה שהוא פעם אחת בשנה. עכת"ד. יעו"ש.
(ואע"ג שיש מקום לעיין בדבריו דהרב קנין תורה, במה שהביא את קושיא זו על הבית
יצחק משם הרב שערים המצויינים בהלכה ולא ציין איה מקום כבודו, ולפום ריהטא בצאתי
חפש"י לדברי הרב שערים המצויינים בהלכה לא מצאתי ענין זה בדבריו, ועי' בדברי
הרב שערים המ"ב ח"ב הל' שבת (סי' עה סק"ו), ובח"ג הל' חנוכה (סי'
קלט סק"ד וסק"ה) שהביא שם את דברי הבית יצחק הנ"ל אבל את ענין
הסתירה לא הזכיר כלל, ויתרה מכן כי הנה מה שהביא הרב קנין תורה בשם הרב בית יצחק
בחיו"ד סי' קמה דס"ל דאסור להדליק נר חנוכה בשמן שמעורב בו שומן חזיר, הנה
עתה עיינתי וראיתי בדברי הרב בית יצחק בתשובותיו שם חיו"ד ח"א סי' קמה
ולא כאשר משתמע מדבריו של הרב קנין תורה דהוא בסי' קמה חיו"ד ח"ב, שענין
זה אינו בנמצא שם רק בח"א), ובאמת מתורף דבריו שם מבואר להיפך דס"ל לרב
בית יצחק שלעיקר דינא שרי להדליק בשמן אשר מעורב בו שומן חזיר גם נר שבת וגם נר
חנוכה. יעו"ש. וגם עיין בדברי הרב שערים המ"ב בח"ג שם (סי' קלט סק"ד)
שהביא נמי כיו"ב בשם הרב בית יצחק שכתב בחיו"ד ח"א סי' קמב דמותר
להדליק נר חנוכה בשמן שיש בו שומן חזיר אפילו לשיטת המג"א (סי' תקפו סק"ג)
דס"ל דגם בשאר מצות אמרינן שצריך שיהיה מן המותר בפיך, מ"מ במצוה דרבנן
אין להחמיר. ע"ש. והנה באמת ענין זה לא נמצא כלל בדבריו של הבית יצחק בסי' קמב
לא בחלק א דיו"ד ולא בח"ב יעו"ש, אלא רק בסי' קמה הנ"ל בחיו"ד
ח"א שכתב בענין זה, ועכ"פ הוא אשר אמרנו דאכן מסקנתו של הרב בית יצחק
היא דשרי להדליק בשמן שמעורב בו שומן חזיר גם נר דחנוכה. ואיברא דעוד מילתא דתמיה
אתחזי לי בדברי הרב שערים המצויינים בהלכה בהל' שבת ח"ב (סי' עה סק"ו) שכתב
שם דהרב בית יצחק (בחיו"ד ח"ב סי' קמב) כתב דמותר להדליק נר שבת ונר
חנוכה בשמן שמעורב בו שומן חזיר, ועיין עוד שם (סי' קמה) שחזר מזה והעלה דלנרות חנוכה
לא ידליק משום דבעינן שיהיה דומה למנורה. עכ"ד שם. יעו"ש. ודברים אלו
נטולי הבנה, חדא מה שמתבאר מדבריו דהרב בית יצחק בסי' קמב העלה להתיר ובסי' קמה
חזר בו, דבר זה לא נמצא כלל בסימן קמב שמדבר בענין זה להדליק נר שבת ונ"ח
בשומן חזיר לא בסי' קמב דחלק א ולא דחלק ב, וגם מה שאומר שבסימן קמה שם ומשמע
דהיינו יו"ד ח"ב חזר בו, הרי הרב בי"צ מדבר בענין זה בסי' קמה בחלק
א וגם שם לא מבואר כלל שחזר בו מענין זה, ואדרבה דעתו שם להתיר להדליק בשמן כזה גם
בחנוכה, ונבוכים באר"ש כל הדברים כאן ולאפס הפנאי לא עלה בידי לבררם כדבעי. איך
שיהיה ענין זה של הסתירה לא מוזכר בס' שערים המצויינים בהלכה, וגם אדרבה מבואר
בדבריו בסי' קמה דשרי להדליק בשמן שמעורב בו שומן חזיר גם נר דחנוכה. וצ"ע
לברר הדברים). עכ"פ הא חזינן בפשיטות מדברי הרב קנין תורה הללו כעין אשר
אמרנו לבאר, דחזינן דהוא מיישב את דברי הגר"י שמעלקיס דהיינו טעמא דס"ל
דאין הפתילה מעכבת בנר חנוכה משום דבגוף הכלי לא בעינן דומיא דמנורת ביהמ"ק
אלא דומה וקרוב לו. ודוק מינה דלמ"ד דבעינן שיהיה פתילה בנר חנוכה ולכן אין
להדליק נ"ח בנר של גאז, ש"מ דס"ל דבעינן שיהיה דומיא דמנורת ביהמ"ק
ממש. וק"ל. אלא שעדין צריך להבין לפ"ז דא"כ דהא בהא תליא הרי חזינן
דהגר"י שמעלקיס נופיה ס"ל בתשובות שם חיו"ד סי' קכ - כפי שהביא
בשמו הרב שערים המ"ב סי' קלט מק"ה) דאין יוצאים יד"ח בהדלקת נר של
חשמל ושל גאז, יעו"ש. א"כ ש"מ דאין לתלות את הדברים זה בזה. ודו"ק.
וצ"ב).
ולפי הדרך הנ"ל אייתי שפיר
דבענין נר שבת אין כלי מעכב, משום דהתם העיקר הוא שיהיה אור דולק, משא"כ בנר
דחנוכה דההדלקה היא זכר לנס שנעשה בהדלקת המנורה שבמקדש, ושם ההדלקה היתה במנורה
להכי זכר לנס ולפרסומי ניסא בעינן דומיא ליה שההדלקה תהיה בכלי. ובאמת הוא אשר
מבואר נמי בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח
מי' יז) דהעלה שם כי מעיקר דינא אפשר לצאת יד"ח בהדלקת נר שבת בנר חשמלי, ואפשר
גם לברך עליו, וכן מבואר נמי בדבריו בשו"ת יחו"ד ח"ה סי' כד), ואילו
בדבריו הנ"ל בשו"ת יבי"א ויחו"ד העלה, דא"א לצאת יד"ח
הדלקת נר חנוכה בנר חשמלי. והחילוק מבואר ע"פ הנ"ל וכאשר עולה נמי
מדבריו של מו"ר שליט"א שבענין נר שבת כתב דמכיון שהרמב"ם (ברפ"ה
דשבת) כתב, אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת ומשמע שהעיקר
הוא שיהיה אור בבית, וגם נר חשמל בכלל זה, משא"כ בנר דחנוכה דהוא זכר לנס
ופירסומי ניסא בעינן שיהיה דומיה דהדלקת המנורה דביהמ"ק. וק"ל.
(וכן ראיתי עתה בחו' "נר ישראל" בעניני חנוכה (סי'
ג), דג"כ עמד שם בהערה זאת מאי שנא נר חנוכה מנר דשבת, דבנר חנוכה מצינו דאית
ביה קפידא שיהיה בו כלי, משא"כ בנר שבת, וביאר כעין הנ"ל דבנר שבת עיקר
הענין הוא שיהיה אור דלוק משא"כ בנר חנוכה דהנר המקבל את השמן הוא חלק מהמצוה,
ועפ"ז עמד לבאר נמי הא דהביא הבאר היטב (סוס"י תרעג) בשם המטה משה שכתב
דרש"ל קנה מנורה של כסף ובליל ב' דחנוכה התחיל להדליק בה, ובירך להדליק ושעשה
ניסים ושהחיינו, אף שבשעת קנין יש לברך על כלי חדש ניחא ליה לסדר ברכת שהחיינו עם
אלו הב' ברכות. ע"כ. דלכאורה ד"ז תמוה מאוד איך יברך שהחיינו שנתקן על
קנין כלי חדש בשעת ההדלקה, ומה שייך זה להדלקה ונמצא דהוא מפסיק בין ברכה למצוה
דהיינו ההדלקה, משום דברכת זמן דחנוכה הרי כבר בירך ביום הראשון. [וכאמת עי' למו"ר
בשו"ת יבי"א ח"ד (חאו"ח סי' כד סוף אות י) שעמד בדברי הרשב"ש בתשובותיו (סי' תלב) שכתב, לענין שיניח פרי
חדש לפניו בעת שמברך זמן בקידוש של ליל יו"ט שני דר"ה לא הסכים לזה א"א
הרשב"ץ כיון שאינו חובה הו"ל הזמן הפסק בין הקידוש והשתיה. ע"כ. וכתב
ע"ז מו"ר מרן מלכא שליט"א כי מכאן תשובה מוצאת למ"ש המטה משה (סי'
תתקפט) דמהרש"ל קנה מנורה חדשה של כסף וכו' ובירך עליה שהחיינו בלילה השני
וכו', דלכאורה אמאי לא חייש להפסק, ואפילו להפוסקים גבי ר"ה דלא חיישינן
להפסק בהבאת פרי חדש, יודו בזה דאיכא למיחש להפסק. וצ"ע. עכתד"ק. ע"ע].
אולם לפי הנ"ל ביאר בחו' הנזכרת, דכיון שהנר המקבל את השמן הוא חלק ממעשה
המצוה והוא קנאו למצוה, א"כ שפיר חשיב ברכה זו מעין המצוה כיון שמברך שהחיינו
על הנר שהוא חלק מהמצוה. ועפ"ז עמד לבאר עוד, הא דחזינן דהמשנ"ב ברס"י
תרעו הביא בשם הרש"ל דכשמברך בהדלקת נר חנוכה צריך לומר להדליק נר "שלחנוכה"
במילה אחת ולא "של חנוכה" בשני מילים, ולכאורה צ"ב מאי שנא מברכת
נר שבת דמברכים "של שבת" בשני מילים, [וכן נמי לדידן קהילת קודש בני
ספרד דבשבת מברכים "של שבת", ובחנוכה מברכים "להדליק נר חנוכה"
בלי "של"]. אולם לפי הנ"ל י"ל דהרש"ל לשיטתו אזיל, דבנר
שבת שהנר עצמו אינו חלק מהמצוה אלא הוא רק משמש למצוה אמרינן להדליק נר של שבת, משא"כ
בנ"ח דהנר עצמו הוא חלק מהמצוה אומרים להדליק נר שלחנוכה או לדידן נר חנוכה
להראות שהנר עצמו הוא חלק מהמצוה, ולכן מחברים את הנר למילת חנוכה שלא להפריד בן
הדבקים, ואייתי שפיר דמהרש"ל לשיטתו דבנר חנוכה הוא חלק מגוף המצוה. ע"ש
בדברים.
ומעתה נתנה ראש ונשובה לדברינו הנ"ל
בענין גירסת רש"י ובה"ג, דמאחר דחזינן דהכלי המקבל מעכב בנר דחנוכה
ואינו מעכב בנר שבת, וחזינן נמי דמספקא לרבותינו האם השם "נר" כולל את
בית קיבול השמן. יש לומר דבהא פליגי רבנן קדמאי ראשונים כמלאכים השרפים העומדים
ממעל בה"ג ורש"י ז"ל ודעימיהו, דרש"י ס"ל דנר היינו רק
ענין השמן והפתילה ואינו כולל את הבית קיבול, משא"כ בה"ג ס"ל דנר
כולל גם את הבית קיבול, (ולכאורה יש לומר זכר לדבר בזה מדברי הערוך הנ"ל
שהביא את תשובת הגאונים בענין נר זכוכית וכו', והרי דהגאונים קוראים "נר"
גם לכלי המקבל. וק"ל). ומכאן נפרדו דבריהם של רש"י ובה"ג לשני
ראשים, דבה"ג ס"ל דנר הוא כולל את הבית קיבול לכן ביאר את המימרא דר"ה
בגמ' דשבת הנ"ל דהזהיר בנר היינו נר חנוכה דוקא, דהרי לשיטתו א"א לומר
דמיירי נמי בנר דשבת שהרי בנר שבת אין בו אלא רק את ענין השמן והפתילה וכלי אינו
מעכב כנ"ל. (וראה נמי בדברי מרן בשו"ע בהל' חנוכה סי' תרעג ס"ג) שכתב,
נר של חרס שהדליק בו לילה אחד נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים
בכל לילה, ומקורו מדברי מהר"ם מרוטנבורג שהביאו הטור. וביארו הפוסקים דהטעם
כיון שהוא נמאס והוי ביזוי מצוה. והנה לעומת זה בנר דשבת לא מצינו קפידא זאת שלא
להדליק בנר של חרס שהודלק בו כבר פעם אחת, וראה בדברינו לקמן בזה שהזכרנו את דברי
מתני' דשבת (כט ע"ב) דתנן לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ואפילו היא
של חרס, ור"י מתיר. ואמרינן בגמ' דהאי חרס הוא מאוס ועד כאן לא פליגי ת"ק
ור"י אלא גזירה שמא יסתפק מן השמן שבנר, אבל משום דהכלי מאוס ואמור להדליק בו
שוב ליכא דחש לה מידי. וק"ל. אמנם הנה ראיתי בתשובת מהרש"ל (סי' פה) שכתב,
אין מדליקין [נר חנוכה] בנר ישן של חרס והטעם משום מיאוס וה"ה נר של שבת
העשוי לכבוד על שולחנו. עכ"ל. ע"ש. והרי דמזכיר שלא להדליק בנר חרס גם
בשבת כמו בענין חנוכה, אולם האמת היא די"ל כי מתורף דבריו עולה דלא דמי לנר
חנוכה לגמרי, דמסתימת הדברים משמע דלא קפיד ביה כולי האי כנר חנוכה שבכל גווני
אסור להדליק בכלי חרס שהשתמש בו, דמאי האי שהדגיש בנר שבת העשוי לכבוד על שולחנו, ומשמע
דדוקא בכה"ג שנעשה להניח על שולחנו קפדינן משום כבוד, הא כל שמדליקו סתם
לאורה אפילו אותו נר שמברך עליו לא קפיד, משא"כ בנר חנוכה. ובאמת עי' בפמ"ג
הל' שבת (סס"י רסג במשב"ז) שהביא את דברי הרש"ל הללו דאין להדליק
בשבת בכלי חרס וכו', וכתב, ובאיש עני שאין לו ודאי מותר ממה שיתבטל מנר שבת שהוא
חובה. ע"ש. וק"ל). משא"כ רש"י דס"ל דנר היינו שמן
והפתילה בלבד, להכי ביאר שפיר דמיירי נמי בנר שבת דהרי השמן והפתילה מעכבים בנר
שבת, כי הם צורך שיהיה נר דלוק בביתו. וק"ל.
איברא דלכאורה יש להעיר במאי
דאמרינן, כי שיטת רש"י היא דנר היינו דוקא השמן והפתילה ולא הבית קיבול. כי
הנה האבנ"ז (הנ"ל) בריש דבריו עמד לדייק מדברי רש"י ביומא (כד ע"ב)
דרש"י ס"ל דנר היינו נמי הבית קיבול, וזאת מהא דאיתא התם בגמ' דמקשינן
זר שסידר את המנורה ליחייב, ופרש"י שבכל בוקר היו מסלקין את הנרות מהמנורה
לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין אותה בה, והרי עבודה תמה. ולא ידוע היכי כתיב עבודה
זו, דהרי הטבת הנרות היינו דישון, אבל קביעות הנרות מנא לן דהוה עבודה, אך אם נימא
דגם הכלי הוא בכלל נר שפיר הוי עבודה דכתיב "יערוך אותו אהרן ובניו לפני ה'"
ותרגום יערוך הוא וימדר, והכלי גם כן מכלל הקרבן. ע"ש. אולם האמת היא דיש
להתבונן בראייתו זו של האבנ"ז, וראה גם היטב בדבריו שם שלא החליט בבירור שאכן
זהו דעת רש"י. יעו"ש היטב. וראה גם בס' מעדני דניאל הל' חנוכה סי' תרעג
הערה 57, עמוד 78), מה שכתב ג"כ להשיב על ראיה זו שהביא האבנ"ז מהגמ' דיומא בשם רש"י.
ע"ש. אלא דעדין יש להעיר דלפי דברינו דאמרינן דבה"ג ודעימיה ס"ל
דנר היינו גם הבית קיבול, ולכן האי דאמרה הגמ' הרגיל בנר וכו' הוא נר חנוכה ולא נר
שבת, א"כ מדוע מברכים להדליק נר של שבת, הרי ענין נר אינו שייך בשבת. וק"ל.
ואמנם עוד היה אפשר לבאר את
פלוגתא דבה"ג ורש"י, כי הנה במאי דהבאנו לעיל לבאר מדברי הרב חמד לאברהם
ומהרש"ל דס"ל דבנר חנוכה ענין הכלי הוא חלק מהמצוה, וראה בחו' אור ישראל
הנ"ל (סי' יד) שעמד לדייק כיו"ב ג"כ מדברי הרמב"ם (בפ"ד
דחנוכה הי"ב) שכתב, אפי' אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו
ולוקח שמן "ונרות" ומדליק. ע"כ. ומלשון נרות דנקט הרמב"ם
מבואר דאיכא חיוב בלקיחת נרות דהיינו כלי. דפשיטא דלאו משום שא"א להדליק בלא
זה, נקט לה הרמב"ם, דהרמב"ם דינא קאמר ולא עצות בא להשמיענו. ע"ש. ואמנם
י"ל לאידך גיסא כנגד מה שאמרנו דבעינן בהדלקת נר חנוכה כלי, דלעולם לא בענין
כלי כלל, דכיון דכל ההדלקה היא זכר לנס פך השמן בהא סגי שיש כאן שמן ופתילה
הדולקים, ולא בעינן כלי דומיה דהדלקת המנורה דביהמ"ק משום שאין לו שייכות
לגוף עצם הנס של מציאת פך השמן. (ועפ"ז אולי יש לבאר את דברי השבות יעקב בתשובותיו (ח"א סי' לז, וח"ב סי' ל),
ואת דברי החכם צבי (סי' מה), והפמ"ג והמשנ"ב (סי' תרעא סקי"ח) שכתבו
דאם הדביק נרות שעוה והביאו לו שמן וכו', ומבואר בדבריהם לפי פשוטם דאפשר להדליק
נרות חנוכה ע"נ הקיר בלי לתת אותם ע"ג כלי. יעו"ש. ולפ"ז יוצא
דלא ס"ל כדברי הרב חמד לאברהם הנ"ל, שביאר האבנ"ז את דבריו דאף
נרות שעוה יש להדביקם בכלי ולהדליקם, ולא להניחם סתם ע"ג קיר הכותל. ועי' בחו'
נר ישראל הנ"ל (סי' יד אות ד) שרצה לבאר בדבריהם כי לעולם אף הם מודים דבשמן
בעינן כלי משא"כ בנר של שעוה דהוא גופו הוי כלי. ע"ש. מ"מ כאמור
אולי יש לומר דבאמת ס"ל דאין כלי מעכב כלל בנר חנוכה ודלא כהחמד לאברהם, והיינו
טעמא דכיון שהכלי אין בו זכר לגוף הנס ממש, שהוא נעשה רק בשמן, ולהכי לא קפדינן
ביה. וצ"ע. וראיתי עתה ג"כ בספר מעדני דניאל על חנוכה (מי' תרעג הערה 57)
שכתב דנראה להוכיח מדברי האחרונים הנ"ל דאין צריך בהדלקת נר חנוכה כלי, ואין
לומר שהשעוה עצמה היא נחשבת כלי, דהרי השעוה היא במקום השמן, אלא פליגי על דין זה
דבעינן כלי. ע"ש. אולם לפום קושטא עדין צ"ע דאין ראיה מוכרחת בדבריהם
בסכינא חריפא לומר כן. ועיין. ויש להתבונן בזה ג"כ מדברי החת"ם בדרשותיו
(חנוכה תקצ"ה), וכן הוא בס' תורת משה (פר' וישב ד"ה בפסיקתא) שכתב שם וז"ל:
לא עשו בזיכין במנורה אחר שנצחו האוייבים מפני חשש טומאה, אלא טבלו ז' פתילות בשמן
ונתנום על ז' שפודים וכו'. עכ"ל. ע"ש. ומדבריו אלה מבואר דאף במנורת
ביהמ"ק לא היה כלי הקיבול מעכב באותה עת. אולם יש לומר דעכ"פ חזינן
דצריך שסו"ס יהיה כלי דהיינו המנורה אשר הפתילה תונח עליו, ולא סגי שיניח
אפילו ע"ג קרקע. וק"ל. וע"ע בספר היובל להחת"ם (סי' מט עמוד
שמו) שהרב הכותב שם עמד לפלפל בדברי החת"ס הללו ליישבם עם דברי הרמב"ם (פ"נ
דבית הבחירה ה"ז) שכתב דשבעה נרותיה של המנורה] מעכבין
זה את זה בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מתכות, ובסוף העלה לבאר דמעכבין שלא
יניח בזך אחד או שנים וכו', אבל שלא מניח כלל אין זה מעכב, ודייק כן מדקאמר הרמב"ם
"מעכבין זה את זה". ע"ש).
וממילא לפ"ז שוב יש לומר כי
לעולם אה"נ דרש"י מ"ל בעלמא דנר היינו נמי הכלי המקבל וכדעת בה"ג,
אולם בהא פליגי דבה"ג מ"ל דבנר חנוכה בעינן כלי המקבל, ולכן האי נר דאמר
רב הונא היינו דוקא נר חנוכה שהכלי מעכב בו, ולא נר שבת דאין בו קפידא על הכלי. אבל
רש"י מ"ל כי לעולם בנר חנוכה נמי ליכא קפידא שיהיה כלי וכטעם הנ"ל
כיון שאין זה מגוף הנס, ומכיון דאין בו קפידא בכלי, ממילא נר דקאמר רב הונא הכא
הרגיל בנר וכו' כוונתו לענין ההדלקה בכללות כלומר השמן והפתילה כי איך יהיה כוונתו
על הכלי, הרי אפילו בנר חנוכה אין בזה קפידא, ומכיון שכן דכוונתו על החומר הדולק
הרי זה שייך גם לגבי שבת וגם בחנוכה. וק"ל.
או אולי היה אפשר לומר ולפרש יסוד
מחלוקתם, כי אמנם גם לרש"י וגם לבה"ג נר היינו נמי הכלי המקבל, מ"מ
בהא פליגי דבה"ג ס"ל דרק בנר חנוכה בעינן כלי אבל בנר שבת לא כדאמרן
לעיל, ולהכי הכא דאמרינן הרגיל בנר, היינו דוקא בנר חנוכה שהכלי מעכב בו. משא"כ
רש"י ס"ל דגם בנר שבת בעינן כלי כמו בענין נר דחנוכה, ולהכי מפרש דהא נר
היינו דשבת ודחנוכה. ובאמת עי' במרדכי במס' שבת (פרק ב סי' רסח) שכתב שם וז"ל)
מהר"ם ז"ל היה רגיל להדליק בשמן זית בשרנות קטנות של מתכת וטעמו היה דאם
היה של חרס היה צריך בכל לילה חדשים כדתניא במס' סופרים פ"כ ה"נ אין
מדליקין בנר ישן. ע"כ. והנה כהגהות הרמ"א במרדכי שלפנינו ש"ם וילנא
(שם) הגיה והוסיף בלשונו זה של המרדכי, מהר"ם ז"ל היה רגיל בשבת להדליק
בשמן זית בשרנות קטנות וכו', והוסיף כאן מילת בשבת, ולפ"ז יוצא דמהר"ם
הקפיד שלא להדליק בנר חרס שהודלק בו כבר פעם נר שבת. ודו"ק.
והן אמת שלא בכל הדפוסים הוסיפו למילה זו, ועי' בתשובות ר' מאיר ב"ר ברוך
מרוטנבורג (מהר"ם) הוצאת מוסד הר"ק ירושלים תשי"ז (עמוד שיח מי' תרה
הערה 1) שהובא שם דבמרדכי כ"י ששון ובליקוטים אמרכל חסרה למילה זו "בשבת",
וראה גם בב"י תחילת סי' תרעג. ע"ש. והשתא לפי גירסת הרמ"א דכאמור
הוא מיסב את דברי מהר"ם הללו דאין להדליק בנר של חרס גם לענין שבת, לפי הנ"ל
א"ש כי לעולם גם בנר שבת הכלי מעכב. ולפי זה אולי אפשר לבאר נמי את דברי מהרש"ל
הנ"ל בתשובה (סי' פה), שמבואר בדבריו להדיא דגם נר שבת אמור להדליק בנר של
חרס שהודלק בו פעם, כשם שאסור להדליק כן בנר של חנוכה, והיינו משום דגם בנר שבת
קפדינן על כלי. וק"ל).
הן אמת דעדיין יש להתבונן הכא גם
לגירסא זו של הרמ"א דמוסיף בדברי מהר"ם בשבת, כי אפשר שיש לומר דזה קאי
לענין ההדלקה בשמן זית, ולא לענין ההדלקה בנר של חרס, שלכאורה המרדכי מביא כאן ב' דינים
מדברי מהר"ם. וק"ל. וגם יש להתבונן בזה מדברי הגמ' בשבת (כט ע"ב) דאמרינן
התם במתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה ע"פ הנר בשביל
שתהא מנטפת ואפילו היא של חרס ור' יהודה מתיר. ופרש"י מנטפת, ויתקיים הנר
שתהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר, וטעמא משום גזירה שמא יסתפק הימנו, וכיון שהקצהו
לנר חייב משום מכבה ואפילו אותה שפופרת של חרס דמאיסא ליה גזרינן. ע"ש. הרי
דעד כאן לא פליגי ת"ק ור"י אלא משום שמא יסתפק אבל כיון דמאיס לא
חיישינן והתם בנר שבת מיירי. וק"ל. וי"ל. אולם האמת היא דקשה לבאר הכי
דכלי מעכב בנר שבת, דבפשטות כל עיקרו של נר שבת הוא בשביל האור שבו ומאי אכפת לן
מהכלי המקבל, ועי' פרש"י שבת (כג ע"ב) ד"ה שלום ביתו, שכתב, והכי
אמרינן לקמן (דף כה ע"ב) "ותזנח משלום נפשי" זו הדלקת נר שבת שבני
ביתו מצטערין לישב בחושך, וכן רש"י שם (כה ע"ב) בד"ה נר בשבת, כתב,
שלא היה לו ממה להדליק ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל באפילה. ע"ש.
הרי פשט דברי רש"י מורה דכל
ענין הדלקת נר שבת הוא להאיר, וראה גם בס' משנת יעקב על הרמב"ם (פ"ה
דשבת ה"א אות ה - ז). ע"ש. וא"כ שוב אולי יש לבאר את יסוד מחלוקתם
דבה"ג ורש"י כנ"ל.
כל זה כתבתי למעלת כת"ר מאשר
עלה במחשבה עתה לפום ריהטא שלא בעיון כדבעי, אולם לפום קושטא עדין יש להתבונן היטב
בדברים.
ואשנה שוב בברכה ובהוקרה, פעמים
באהבה. הנ"ל.
הפרי חדש. וק"ל].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi