The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
נ. ב. לחיבת הקדש כיון שאנו נמצאים עתה בעיצומם של ימי החנוכה, אציין בזה למעלת כת"ר שיחי' הערה קטנה אשר עלתה במחשבה אגב אורחיה ולפום ריהטא בענינא דיומא.

בסוגיא דהזהיר בנר (שבת כג:).

בגמ' שבת (כג ע"ב) אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. ופרש"י: בנים תלמידי חכמים, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה. ע"כ. ומדברי רש"י הללו מבואר, דהא דאמרינן הכא הזהיר בנר היינו נר דשבת ונר דחנוכה. ועי' במהרש"א שם (בחידושי אגדות), שכתב לבאר דהא דנקט בכולהו לשון הזהיר, הזהיר במזוזה הזהיר בציצית וכו' ואילו בנר נקט הרגיל, כיון דבהנך מזוזה טלית וקידוש האיש מוזהר עליהם יותר מן האשה להכי נקט בהו הזהיר, משא"כ בנר עיקר המצוה הוא באשה להכי קאמר גבי האיש הרגיל, דהיינו מרגיל את אשתו להיות זהירה בנר, ולגבי אשה הא תנן לקמן לשון זהירות על ג' דברים נשים וכו' על שאינן זהירות וכו' ובהדלקת הנר. עכת"ד. ע"ש. [וצ"ל דאע"נ דלרש"י האי רגיל בנר הוי נמי על נר חנוכה, וא"כ הרי בנר חנוכה האיש מוזהר בו יותר מן האשה, (עי' היטב במחצית השקל (סי' תרעה סק"ד), ובשו"ת שער אפרים סי' מב), ובאליה רבה רס"י תרעא, ובחידושי החת"ם (שבת כא ע"ב), ובמקראי קודש להגרצ"פ פראנק (חנוכה סי' יד מש"כ מדוע חובת האיש דוקא בנר חנוכה. ע"ש. מ"מ י"ל כיון דקאי נמי אנר שבת והוא תדיר טפי להכי נקט על שמו "הרגיל". א"נ די"ל הרי מעיקרא דדינא אף האשה חייבת בנר חנוכה כדאיתא בשבת כג ע"א) דאשה ודאי מדליקה נ"ח, דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. ע"ש, ועי' היטב במג"א (מי' תרעה סק"ד), ובבאר היטב (שם סק"ג) דמשו"ה יכולה להדליק בעד כל בני הבית, ואפילו לפטור את האיש. ע"ש. וראה גם בגליון מהרש"א להגר"ש איגר במס' שבת כג ע"ב). יעו"ש. אולם האמת היא דאיכא דמפרשי בדברי הגמ' הללו דמאי דאמרינן אשה ודאי מדליקה דאין הכוונה דבאו חכמים להשוותה לאיש לגמרי, עי' במקראי קודש (שם) ובדברי הרב המגיה (שם הערה 1). ע"ש. עכ"פ שפיר מיושבים דברי המהרש"א, די"ל דאזיל בתר הנר דתדיר והיינו נר שבת, אשר בו עיקר המצוה היא באשה, דהם מוזהרות בו יותר כדאיתא בשו"ע או"ח (סי' רסג ס"ג), ובאחרונים שם שהזכירו את טעם חיוב האשה בנר שבת יותר מן האיש יעו"ש. וק"ל.

ועיין עוד בפירוש "עיון יעקב" הנמצא בעין יעקב עמ"ס שבת (שם שעמד שם ג"כ על קושית המהרש"א מדוע נקט הכא בענין נר "הרגיל" וכו', ועוד הקשה שם דעכשיו בזמן הזה דכו"ע רגילים במצות נר חנוכה ונר שבת יהיו לכולם ת"ח. ולכן כתב שם וז"ל: ואי לא דמיסתפינא הייתי אומר דקאי הרגיל בנר כדי שבני ביתו יכולין ללמוד בלילה אצל הנר הו"ל בנים ת"ח, וכיון דאין זה מצוה פרטית מחוייבת אלא על כללות הבית נקט לשון "הרגיל", משא"כ באינך מצוות מחויבות כמו מזוזה וציצית על כל אדם הוא החיוב, רק הזהיר בהו לעשותם כתיקונם ולבדוק אותם שכרו שיש לו דירה נאה וטלית נאה. עכ"ד. ע"ש. ואמנם עי' בס' בן יהוידע במס' שבת (שם) שכתב דלפי הגירסאות של הגמ' דידן דגרסי "הרגיל בנר" סתם קאי על נר שבת, ועמד שם לבאר מדוע אמרינן שזוכה לבנים ת"ח ולא איהו נופיה זוכה להיות ת"ח. ע"ש. ומסתימת דבריו של הגר"ח נראה דס"ל דהא דאמרינן "רגיל בנר" סתם היינו נר שבת בלבד, ולפ"ז אייתי שפיר דברי המהרש"א הנ"ל. וק"ל].

והנה בעל הלכות גדולות (סי' ט בהלכות חנוכה) גורס בדברי הגמ' דשבת הנ"ל, אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים תלמידי חכמים וכו', ומבואר דגורס בדברי הגמ' להדיא דמיירי הכא בנר דחנוכה בלבד, ודלא כהגירסא שלפנינו דגרסינן סתם הרגיל בנר, ושכן נראה דהיא נמי גירסת רש"י דגריס הרגיל בנר סתם, ופירש דהיינו נר שבת ונר חנוכה. וראה גם ברבינו חננאל בשבת (שם שגם מבואר בדבריו דגורס אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח וכו', והיינו כגירסת בה"ג דמיירי בנר חנוכה בלבד וכנראה שכך היתה הגירסא לפני הגאונים בדברי הגמ' שם, ודלא כהגירסא שלפנינו. ובפשטות נראה דהא דנקטי לה דמיירי בנר חנוכה דוקא, משום דנר חנוכה יש בו שייכות לתורה טפי, שהרי כל עיקרו הוא זכר לנס לפח השמן הטהור שנמצא, דהרמז בו הוא שרצו היוונים לעקור את התורה ולא עלתה בידם, ולהכי הרגיל וזהיר בנר זה זוכה לבנים תלמידי חכמים, אשר יזהירו בזוהר התורה הקדושה. אולם רש"י ס"ל דדרשינן לה מקרא כי נר מצוה - ותורה אור, שבזכות שמירת נר המצוה יזכה לאור דתורה, והיינו כל נר דמצוה גם דשבת וגם דחנוכה, דהתרוויהו נר דמצוה הם. וק"ל. (ושו"ר כיו"ב בפי' הרי"ף שבעין יעקב שכתב שם הרגיל בנר חנוכה וכו', אפשר לתת טעם לזה לפי שמלכות עובדי כוכבים הרשעה בקשה לשכח תורה מישראל והצילנו ה' וחזרה עטרה ליושנה, ומדליקין הנרות הללו על הניסים, והרגיל וזריז בנרות חנוכה הוא יורה שחביבה עליו התורה ולכך יאכל מפרי דרכו והויין ליה בנים ת"ח דהיינו אור תורה יהיה זורח מזרעו. ע"ש. וראה גם בענף יוסף (שם) שהביא ג"כ כעין זה מדוע הרגיל בנר חנוכה דוקא זוכה לבנים ת"ח, כיון דאיכא ביה תרתי דהח' ימים רומזים למצות מילה שבטלו מהם, וע"י הדלקת הנר זוכה שיהיו לו בנים למולם וגם יהיו ת"ח. ע"ש. וזה כאמור לפי גי' רבינו חננאל ודעימיה "הזהיר בנר חנוכה"].

ועי' ברא"ש שבת שם (פ"ב סי' יג) שהוא גורם ג"כ אמר רב הונא הרגיל כנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח וכו', ולכאורה נראה דהוא גורס כגירסת רה"ג, אמנם הנה הגר"א בהגהותיו על הרא"ש (שם אות ד) כתב על דברי הרא"ש הללו וז"ל בנר חנוכה, נ"ב ושבת. ע"כ. ומבואר בדברי הגר"א דס"ל דיש להגיה ולהוסיף בגירסת הרא"ש ג"כ את נר שבת, והיינו דהרא"ש עומד בשיטת רש"י דהאי הרגיל בנר מיירי בנר שבת ונר חנוכה. ולכאורה אפשר לומר דמדוע הגר"א העמיד את גירסת הרא"ש כגירסת רש"י, ולא כגירסת בה"ג דמיירי בנר חנוכה בלבד, אלא הנה כיון דהטור באו"ח (רס"י רסג) כתב, ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרניל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים. עכ"ל. ע"ש. והרי דהטור מפרש להדיא דהאי נר היינו נמי נר דשבת, ואם איתא דאביו הרא"ש ס"ל דהוא נר חנוכה בלבד ובודקא, לא הוה פליג עילויה דאביו, או עכ"פ היה לו להזכיר דאביו הרא"ש ז"ל אינו מפרש כך את דברי הגמ'. ועי' יד מלאכי בבכללי ריב"ה אות כג). ע"ש. וראה נמי בשו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב סס"י קלו) שכתב שם, ומכיון שכולם כתבו פה אחד שרבינו הטור סובר דספיקא דאוריתא לחומרא מן התורה, מכאן ראיה גמורה שכן הוא ג"כ דעת אביו הרא"ש, שהרי קיימא לן דרבינו הטור לא זז זלא נע כל שהוא מדעת אביו. ע"ש. וראה גם בס' תפארת יצחק שעל ספר הזכרון למהר"י טייב (מער' ס אות ד, עמוד פד) שג"כ הביא לדברים אלו של הבית יצחק, וכתב ע"ז דדבר זה הוא כלל פשוט דמדעת רבינו הטור ז"ל למדין לדעת הרא"ש. וכמפורסם מאוד מאוד בדברי הפוסקים והאורך בזה הוא ללא צורך, ולדוגמא הביא את דבריו של הנאון מבריסק בשו"ת ברכת רצ"ה (סי' נא) שכתב, ולפי זה אמינא דזהו גם דעת הרא"ש ז"ל, אשר רבינו הטור ז"ל כבן נשא בחיק האומן אשר כל מעשהו על דעתו של אביו ז"ל, וכל דבריו ומשפטיו חתומים בטבעתו כנודע וכמפורסם. ע"כ. ע"ש. וממילא י"ל דה"ה להיפך מאחר דחזינן דהטור מביא ענין זה דנר שבת בפשיטות י"ל דהוא נמי דעת אביו הרא"ש, דאל"כ דפליג עליה הוה ליה לאשמועינן. ולכן צ"ל דהטור הוה פשיטא ליה דאביו הרא"ש ז"ל מ"ל כדעת רש"י דהאי נר דנקטינן הכא הוא נר דשבת ונר דחנוכה, והוא אשר כתב להאי מימרא דרב הונא בהל' שבת הנ"ל סי' רסג, וראה גם בדבריו של הטור בהל' חנוכה רס"י תרעא) שהביא שם ג"כ מימרא זו דר"ה, שכתב שם, והזהיר בהן [בנר חנוכה] יהיו לו בנים תלמידי חכמים. ע"ש. הרי דהטור מביא להאי מימרא גם בענין נר דשבת וגם בנר דחנוכה, וכאמור דמדעת הטור נדע ג"כ את דעת אביו הרא"ש ז"ל, ולכן לפ"ז שפיר הגיה הגר"א ז"ל בדברי הרא"ש והוסיף בדבריו בנוסף לנר דחנוכה גם נר דשבת. וק"ל.

(ועי' בהגהות מהר"ץ חיות במס' שבת שמי שכתב, הרגיל בנר וכו', נ"ב עי' רש"י דקאי על נ"ח ונר שבת, אולם ברא"ש הגירסא הזהיר בנר חנוכה, ושוב מצאתי דכן הגירסא בבה"ג הל' חנוכה. עכ"ל. ע"ש. ובדבריו אלו של מהר"ץ חיות מבואר תרתי, חדא, דהוא משאיר את הגירסא ברא"ש כגירסת בה"ג דקאי הכא על נר חנוכה בלבד, ודלא כהגר"א שהוסיף ברא"ש גם נר שבת, וגם דמהר"ץ חיות גורס בגירסת הרא"ש ובה"ג הזהיר בנר וכו', ולא כגירסא שלפנינו שהגירסא בדבריו היא הרגיל בנר וכו', וכגירסא שבגמרות דידן. אולם אם כנים הדברים דהרא"ש ובה"ג גרסי הזהיר בנר חנוכה. לפי דברי המהרש"א הנ"ל אייתי שפיר היטב, דהרי עד כאן לא עמד המהרש"א לבאר מדוע גרסינן בענין נר הרגיל, ובשאר המצוות הזהיר, וביאר כיון דנר זה קאי נמי אנר דשבת אשר האשה מוזהרת עליו בעיקר ואין האיש מוזהר בה אלא להרגילה שתזהר היא במצוה וכו', אולם עתה לגירסת בה"ג והרא"ש דמיירי הכא בענין חנוכה בלבד, הרי בנר זה עיקר המצוה הוא באיש כדלעיל, וממילא שפיר נופל עליו לשון "הזהיר" כמו בענין שאר המצוות, כי האיש מוזהר בנר זה יותר מן האשה, ובאמת לפ"ז מובן ג"כ באופן מופלא לשון הטור הנ"ל, דבהלכות שבת ורס"י רסג) כתב, הרגיל בנר שבת וכו', ובהל' חנוכה רס"י תרעא) כתב, והזהיר בהן וכו'. וק"ל. אולם לפום קושטא צריך להתבונן בדברי מהר"ץ חיות הללו בהני תרי מילתא, חדא, דהרי הגירסא לפנינו בדברי הרא"ש ובה"ג היא הרגיל וכו', ועוד דמה שרוצה להשאיר את גירסת הרא"ש כגירסת בה"ג, דהכא מיירי בנר חנוכה בלבד צ"ב דהא חזינן דהטור מסיב מימרא זו דהרגיל בנר וכו' גם אנר דשבת וגם דחנוכה, וכאמור שדברי הטור הם אורים ותומים להבנת דעת הרא"ש, וממילא צ"ל שכן היא ג"כ דעת הרא"ש. וק"ל).

וראה בדברי הרוקח בהל' שבת (סימן מד) שהזכיר להאי מימרא דרב הונא וכתב שם, א"ר הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים זכרים תלמידי חכמים, וכן הביא למימרא זו בהל' חנוכה (סי' רכה אות ה). יעו"ש. ומדבריו אלו מפורש דס"ל כפירוש רש"י דהאי נר קאי אנר דשבת ונר דחנוכה. וראה גם בדברי הרי"ף בשבת (שם) דגריס הרגיל בנר חנוכה הויין ליה וכו', ומהר"ם הוסיף שם (בדפוס ווילנא בגירסת הרי"ף ושבת. ע"ש. וכנראה דהאי דהוסיף כן בדברי הרי"ף היינו משום המשך דברי הגמ' שם, דאחר האי מימרא דר"ה הרגיל בנר וכו' אמרינן רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרני טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא וכו', ובענין נר דשבת מיירי וכמבואר ברש"י (שם) שכתב: בשרנא - דשבת. ע"ש. ולהכי צ"ל דקאי נמי אדסמיך ליה, ומימרא דרב הונא הרגיל בנר מיירי נמי בנר דשבת. אולם אין זה מוכרח כי לעולם יש לפרש דהאי עובדא דר"ה דהוה חליף ותני וכו' מיירי בנר דחנוכה, עי' היטב בדברי המהרש"א בחידושי אגדות (שם, ובר"ן על הרי"ף שם). ע"ש. אמנם עתה ראיתי בשו"ת מנחת חיים ח"ב (בחי' הש"ס שבסוף הספר שבת כב ע"א, עמוד קסג בספר), שכתב דיש להכריח כפרש"י דמיירי הכא בעובדא דר"ה בנר דשבת, וזה פשוט שצ"ל כן דמיירי בנר שבת דוקא, דמלשון הגמ' "הוה חליף ותני" משמע שהיה זה מצוי הרבה ותדיר, וזה לא שייך כי אם בנר שבת. ומשו"ה כתב שם, דנראה דאין שום ראיה מדברי בה"ג שכתב האי מימרא דר"ה הרגיל בנר וכו' בענין נר חנוכה, דלעולם י"ל דלאו דוקא וס"ל לבה"ג דענין זה קאי נמי בנר דשבת, אלא משום דבה"ג עסיק התם בהל' חנוכה הזכיר חנוכה ולעולם ה"ה בנר שבת, ובפרט שכן מוכח מהאי עובדא דרב הונא דהוה רגיל ותני וכו' דסמיך ליה והוא מדובר בנר שבת, וחזינן דזכה לבנים ת"ח. והביא שם עוד מדברי הזוהר בראשית (דף מח ע"ב) דאיתא התם: איתתא בעיא בחדוא דליבא ורעותא לדלקה בוצינא בשבת דהא יקרא עילאה היא לה וזכו רב לגרמיה לבנין קדישין. ע"כ. הרי להדיא דבנר שבת נמי זוכין. עכת"ד. ע"ש.

והן אמת, דיש להעיר במה שכתב דאין ראיה מדברי בה"ג דהזכיר נר חנוכה בלבד, דהוא משום דמיירי התם בהל' חנוכה, ולעולם ה"ה בנר דשבת. דמה נעשה ביום שידובר בנו מדברי רבינו חננאל הנ"ל דמיירי בסתמא בסוגיא דהש"ס ולא בהל' חנוכה בדוקא קעסיק, ומשמע שגורס כן בדברי הגמ' ממש, וגורס רק נר דחנוכה בלבד. וגם לפי דברי רבינו חננאל הללו יש לעיין בהגהתו של מהר"ם הנ"ל בדברי הרי"ף, אשר הגירסא בו היתה נמי הרגיל בנר חנוכה הויין ליה וכו', והוסיף מהר"ם נר חנוכה ושבת. דהא כיון דהרי"ף תלמיד רבינו חננאל היה, י"ל דמסתמא בשיטתו הוא עומד, ושפיר נקיט בדבריו "נר חנוכה" ואין צריך להגיה, והוי כעין אשר כתב רבינו החיד"א כיו"ב ביעיר אוזן (מער' ה כלל ג) סד"ה הן אמת, שכתב שם, וידוע דהרי"ף תלמיד רבינו חננאל ובשיטת רבו אמרה. ע"ש. וראה נם בס' ברית יעקב סופר סי' לב הערה ו), שהביא נמי כיו"ב. ע"ש. וראה עוד בס' זרע חיים (סי' א אות ב עמוד ד) שהביא את דברי הרמב"ן במלחמות סנהדרין (סה ע"ב) ובעוד דוכתי סגיאין, שכתב, דהרי"ף נמשך אחר גירסאות הגאונים. יעו"ש. ובספרו תפארת יצחק על ס' הזכרון (מער' ח אות ז דף נא) ג"כ ציין לכלל זה, דהרי"ף מנהגו הוא דאזיל בתר הגאונים ורבינו חננאל רביה. ע"ש. ובמה שהביא מדברי הזוהר דמבואר התם דקאי האי ענינא נמי אנר שבת, יש לעיין בזה לגבי דברי בה"ג ורבינו חננאל הנ"ל שהזכירו דוקא נר חנוכה, לפי מה שעמדו הפוסקים לדון אם הגאונים ראו את ספר הזוהר, ועי' בספר זרע חיים להגר"י סופר (סי' כח עמוד קנז) שהביא בזה את פלוגתא דהאחרונים אם הגאונים ראו את הזוה"ק. ע"ש. וא"כ למ"ד דלא ראוהו אין משם ראיה. ודו"ק היטב.

ובדברי הזוהר הקדוש הנ"ל אשר מבואר בו דענין זה של זכיה בבנים תלמידי חכמים הוא אף בנר שבת, יש להטעים את הדברים בס"ד ע"פ דברינו הנ"ל שכתבנו לבאר, דכנראה סברת הגאונים היא בהא דסברי דענין זכיה בבנים ת"ח הוא בנר דחנוכה דוקא משום דנר חנוכה יש בו שייכות לתורה שהיוונים רצו לעקור את התורה וכו' ונר זה הוא זכר לנס שברחמי השי"ת לא עלתה כמחשבתם, אבל נר שבת אין לו שייכות לתורה בדוקא. אולם הזוהר הקדוש יש לומר דלשיטתיה אזיל דהא מבואר בזוה"ק ח"ג דף כט ע"א דתלמיד חכם הוי כיום שבת, וכן מבואר כיו"ב עוד שם (דף קכד סע"ב) דאיתא התם: אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים. וכן הוא נמי בתיקוני הזוהר (תיקון כא, דף מו רע"א) תלמידי כחכמים דאיתקריאו נשמות יתרות, ואילין (נשמות) דמתוספין לעמא קדישא בערב שבת ירתין לון תלמידי חכמים ביומין דחול ובהון אתעביד חול קודש. ע"ש. וראה נמי בס' כרם יעקב (סי' יב אות ו) מש"כ בענין זה דתלמיד חכם שבת איקרי. ע"ש. ועכ"פ חזינן לפי דברי הזוה"ק הללו דתלמיד חכם יש לו שייכות לענין שבת קודש, וממילא יש לומר דמשו"ה קאמר הזוה"ק הנ"ל דע"י נר שבת זוכה לבנים ת"ח, דלשיטתיה אזיל הזוה"ק דס"ל שיש קשר ושייכות ביו אור התורה דת"ח עם השבת ונרותיה המאירים. וק"ל.

ובענין גירסת הרי"ף דגורס "נר חנוכה" הנה ראיתי עתה באלפסי זוטא לרמ"ע מפאנו בפרק ב' דשבת שם (הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשל"ט, עמוד נב שכתב שם בזה"ל: א"ר הונא הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח, הרגיל בנר שבת בניו ת"ח, אלמלא זכות חנוכה עומדת לו למקצת בניו ודשבת לכל בניו. ע"כ. והנה בגירסאות הרי"ף שלפנינו דפוס וילנא מתבאר שמהר"ם הכניס מילים אלו - הרגיל בנר שבת בניו ת"ח - בסוגריים עגולים, והיינו דמחוקים הם, והוא אשר הוסיף מהר"ם בדברי הרי"ף הראשונים הרגיל בנר חנוכה ושבת הויין ליה בנים ת"ח וכו', וכנראה דעשה כן לקצר את לשון המימרא דאין צורך לכפול את הדברים הרגיל בנר וכו' הרגיל בנר וכו', אולם מדברי הרמ"ע מפאנו מבואר דאכן מקיים את גירסת הרי"ף כמות שהיא ומחלק בין נר שבת לנר דחנוכה, דבזכות נר חנוכה זוכה שמקצת בניו ת"ח, והיינו דאמרינן הזיין ליה בנים ת"ח כלומר איך שיהיה בכלל בניו יהיה לו בנים ת"ח, אכל בזכות נר דשבת זוכה שכל בניו ת"ח, ולכן ס"ל דיש להשאיר הגירסא כמות שהיא ואין בזה אריכות יתר ולצורך הוא. וראה גם בדברי רבינו החיד"א בשיורי ברכה (סי' תרעא סק"ב) שהביא את דבריו אלו של הרמ"ע מפאנו מכ"י, וראה גם בהגהות על האלפסי זוטא שם (בהוצאה הנ"ל הערה 23). יעו"ש. ולפי דברינו הנ"ל יש לבאר גירסא זו היטב, דלעולם הרי"ף גורס בגירסת הגמ' א"ר הונא הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח, והיינו כגירסת רבינו חננאל רביה. אולם הוסיף וכתב עוד דהרגיל בנר שבת זוכה שכל בניו יהיו ת"ח. דתוספת זו יצאה לו לרי"ף מהמשך דברי הגמ' בשבת שם (כג ע"ב) דאמרינן רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרני טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין, רב חמדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא נפק מינייהו רב שזבי. וכתבו התוס' (שם ד"ה ה"ג דהוו רגילי בשרגא), פי' הבעל והאשה לכך אמר תרי נברי רברבי נפקי מהכא, ולקמן אמר חזא דהוה רגילה האשה לבדה לכך קאמר דנפיק חד גברא רבא בזכותא. ע"כ. ומבואר לפי דברי התוס' הללו דב' המעשיות היו בענין נר דשבת והיכא דנתעסקו בו גם הבעל וגם האשה זכו לתרי בנין רבנן והיכא דרק האשה זכו שרק בן אחד יהיה צורבא מרבנן. אולם עי' במהרש"א בחידושי אגדות שם ד"ה אמר תרי גברי) שכתב על פי' תוס' הזה דהוא דחוק דהרי משמע שבעברם בליל שבת ראו הרבה נרות דולקים אבל לא ראו מי הדליקם, ולכן פי' דרב הונא ראה שבבית רבי אבין רגילים בשרני טובא בין בליל שבת ובין בליל חנוכה אפילו בחול אמר תרי גברי וכו', אבל ר"ח לא ראה דהוו רגילין אלא באחד מהם או בשבת או בחנוכה לא אמר אלא גברא רבה, ע"ש. ובאמת עי' בפירוש הר"ן (ברי"ף שם) שהביא ג"כ כפירוש זה דמהרש"א דבמעשה דר"ה מיירי בתרי נרות דשבת וחנוכה, ובעובדא דר"ח מיירי בחדא מנייהו. ע"ש.

ומעתה לפ"ז אפשר לפרש את דברי הרי"ף הנ"ל לפי גירסת הרמ"ע מפאנו, בין לפי ביאור התוס' בין לפי ביאור הר"ן ומהרש"א. דלפי התוס' אייתי שפיר דברישא קאמר הרגיל בנר חנוכה זוכה שמקצת בניו ת"ח משום דנר חנוכה רק אחד יכול להתעסק בו להדליקו, דנר איש וביתו סגי ביה, והוי כעובדא דרב חמדא שרק האשה הדליקה נר שבת וזכו רק לבן אחד צורבא מרבנן, אבל הרגיל בנר שבת והיינו דנר שבת גם האיש יכול להדליק מלבד האשה כדאיתא בפוסקים דמעיקר דינא גם האיש חיובא אית ביה וידליק בשאר החדרים עי' בס' משנת יעקב על הרמב"ם (פ"ה דשבת ה"א) שהאריך בזה. יעו"ש, (ובאמת עי' לרבינו החיד"א בפתח עינים שבת שם (כג ע"ב) שכתב לבאר דהא דאמרינן הרגיל בנר, אפשר דהכוונה שמדליק יותר מן החיוב והיינו דאמרינן בהני עובדי דבסמוך דהוו רגילי בשרני טובא, ולהכי נקט הכא "הרגיל" ולא הזהיר כבשאר המצוות, משום דזהיר היינו במצוות גופיהו, והכא מיירי דמוסיף על חיובו ורגיל בזה, ובזה פירש הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור", דהמדליק נר יחיד של שבת ושל חנוכה הרי זה מקיים מצוותו וחיובו, והיינו "נר" - לחיובו - "מצוה" - דמקיים המצוה, אבל לזכות לתורה דליהוו ליה בנין רבנן צריך להוסיף נרות, וז"ש "ותורה" - לזכות לתורה - "אור" צריך שיהיה אור נוסף על נר של חיוב. ע"ש). ונמצא דבנר שבת שניהם עסוקים בו וזכותו יותר גדול, והיינו כעובדא דרב הונא דקאמר תרי גברי נפקי מהכא כיון שראה שגם האיש וגם האשה עסוקים במצוה זו, והוא דקאמר הרי"ף הרגיל בנר שבת כל בניו ת"ח דהיינו נמי מימרא דרב הונא גופיה והוא בהמשך דברי הגמ'. וק"ל. וכן אייתי שפיר גם לפי ביאור הר"ן ומהרש"א, דברישא קאמר הרי"ף הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים ת"ח, מקצתן כיון שרגיל רק בנר חנוכה בלבד, והוי כעובדא דרב חסדא דהוה חליף אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי שהיו רגילים רק בנר אחד של שבת או של חנוכה, וזכו רק לבן אחד צורבא מרבנן. והמשיך הרי"ף הרגיל בנר שבת כל בניו ת"ח והיינו הרגיל גם בנר שבת מלבד נר של חנוכה, וכיון שרגיל בב' נרות זוכה שכל בניו ת"ח, והיינו כעובדא דרב הונא לפי ביאור הר"ן ומהרש"א דאמר נפקי מהכא תרי גברי רברבי, משום דהוו זהירי גם בנר שבת וגם בנר חנוכה, ולפי ביאור זה בדברי הרי"ף צ"ל דבעובדא דרב הונא ידע מעיקרא שיש להם שני בנים ולהכי קאמר תרי גברי רברבי שהרי לפי ביאור זה זוכה שכל בניו יהיו ת"ח, ולא קאמר סתם שבזכות ב' נרות אלו יזכו לב' בנים ת"ח, וכן בעובדא דר"ח שראה שזהירים רק בנר אחד או לפי ביאור תוס' שרק האשה זהירה בו ואמר חדא גברא היינו משום דהוא פחות של מקצת הבנים. וק"ל, ודו"ק היטב. ועתה ראיתי ג"כ בפירוש רבינו פרחיה בר ניסים לחד מקדמאי ראשונים כמלאכים סמוך לזמן הרמב"ם במס' שבת (שם שכתב הרגיל בנר חנוכה כלומר שמדליקין בשעתו ויניחו בו שמן הרבה כדי הראוי לו, וכן בנר שבת, ולפי שמצות אלו מדברי סופרים אמרו אותן בלשון "הרגיל", ומזוזה וציצית לפי שהן מן התורה הוציאן בלשון "הזהיר". ע"כ. ופירוש זה של רבינו פרחיה הוא מוסב על דברי הרי"ף וגירסאותיו כמבואר במבוא שם הוצאת אופק ירושלים תשמ"ח, עמוד י וחזינן דנוקט בדברי הרי"ף "נר חנוכה" בלבד וכגירסת ר"ח ובה"ג, וע"ש בהערות הרב המגיה (הערה 80 - 82). ע"ש.

(ויש לציין אגב אורחיה, כי לפי דברי השרפים העומדים ממעל, מוצאים אנו את ביאור הגדר של הרגיל בנר וכו', מהו ענין הרגילות והזהירות שיש כאן, דהטור באו"ח רס"י רסג) כתב, הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה וכו'. (וגם מרן בשו"ע (שם מ"א) נקט כיו"ב, ויהא זהיר לעשות נר יפה וכו', ומקורם טהור בפשיטות מהא דר"ה הנ"ל דהרגיל בנר וכו'), ולפ"ז משמע דענין הרגילות הוא שתהיה הפתילה יפה וטובה וכן השמן שיהיה טוב כדי שהכל ידלק יפה, ולדעת הסוברים דנר היינו נמי הכלי המקבל את השמן עי' בדברינו לקמן שהבאנו דיש פלוגתא דהפוסקים בזה), י"ל שגם את הכלי הזה יעשהו יפה ומהודר. וכן ראיתי כיו"ב בס' פלא יועץ (ערך נר) שכתב "וענין הזהירות הוא שיהא הכלי שמדליק בו נאה ונקי ושידליק בשמן זית זך ובשבת ירבה בנרות". ע"ש. והרי דנקיט שגם הכלי יהיה יפה ולא רק השמן והפתילה. (וראה בב"ח (שם) ד"ה ויהא זהיר וכו', שביאר מנ"ל לטור לפרש האי דקאמר ר"ה הרגיל בנר וכו', היינו לעשותו יפה. ע"ש. ולפי ביאורו של רבינו פרחיה ב"ר ניסים שכתב, "הרגיל בנר" היינו שמדליקין בשעתו ויניחו בו שמן הרבה כדי הראוי לו, ולפי דבריו מבואר דהענין ברגילות הוא להזהר בהדלקה שתהיה בזמנה, וגם שאורך זמן ההדלקה יהיה לפי הראוי לו אם בשבת אם בחנוכה, (אע"ג דבעיקרו מיירי רבינו פרחיה בנר חנוכה, אבל ה"ה בענין נר שבת כמבואר בדבריו גופיה שם. ולפי תוס' היינו שיתעסקו בו נם הבעל וגם האשה. ולדברי רבינו החיד"א בפתח עינים מתבאר דענין הרגילות הוא להרבות בנרות כעובדא דאיתא התם בגמ' דאמרינן דהוו רגילי בשרני טובא ונפק מנייהו בנים ת"ח. וק"ל).

עכ"פ אם אמת נכון הדבר, כי גירסת בה"ג ורבינו חננאל בגמ' דשבת היא הרגיל בנר חנוכה הויין וכו', והיינו נר חנוכה דוקא. [וראה גם במאירי בחי' לשבת (שם שג"כ גירסתו בדברי הגמ' היא הרגיל בנר חנוכה הויין וכו', ולא הגיהו בדבריו כלום. יעו"ש]. היה אפשר לבאר את חילוק גירסאותיהם של בה"ג ורש"י הנ"ל דס"ל דבוא נר דשבת ודחנוכה, ע"פ מאי דחזינן בדברי מהר"ל בס' נתיבות עולם (בסוף נתיב התורה, ס"פ יח) שעמד להסתפק שם, דהאי דאמרינן נר האם היינו רק השמן הפתילה והאור, או היינו נמי הדבר המקבל את השמן דהוא נמי בכלל נר. ועמד לבאר לפי דרכו דהיינו דמבעיא לן בגמ' דשבת קלג ע"ב) בענין הידור מצוה עד שליש, שליש מלגאו או שליש מלבר, וסלקא בתיקו. והיינו דמבעיא לגמרא דנר שהוא מצוה דכתיב כי נר מצוה וגו', שבענין השליש שבו דהיינו השמן הפתילה והאור דהם שליש מלנאו, איכא מצוה להדר בהם, והיינו הידור מצוה עד שליש להדר בענין הדלקת הנר, ומבעיא לן האם ההידור הוא רק שליש מלגאו והיינו רק בהני ג' דברים שמן פתילה ואור דאיכא מצוה להדר, או שליש מלבר דאיכא מצוה להדר נם בענין הכלי המקבל אותם שהוא מלבר והוא בכלל נר דמצוה, וסלקא בתיקו. עכ"ד. ע"ש. ומבואר בדבריו של מהר"ל דמספקא לן האם הכלי המקבל את השמן נקרא "נר" או לא. ועי' בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' תק) שעמד בדברי מהר"ל הללו, והעלה כי לעולם יש לומר דדבר זה הוא פלוגתא דהראשונים האם הכלי המקבל הוי נמי בכלל הנר. ע"ש בדבריו היקרים. [ומדברי הרב פלא יועץ (הנ"ל) דנקט בכלל "הזהיר בנר" את ענין הזהירות שיהיה הכלי יפה משמע דס"ל דהיינו נמי הכלי המחזיק את השמן. וראה גם בערוך (ערך נר) שכתב שם וז"ל: שאלה נר של זכוכית מטילין בו מים יין ושמן, וכיון שכלה שמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה, ושאלת יש בו גרם כיבוי או לא. תשובה, דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו (שבת מז) נותנין כלי תחת הנר לקבל הניצוצות ולא יתן לתוכו מים וכו', וכי דקתני רבי יוסי אומר בכלי חרש חדשים וכו', אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן ואין לערער בהן ואין לחוש בהן כלום, וכך אנו נוהנין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית של רבי שבבבל ובתי ישיבות. עכ"ל. והובאה תשובה זו ג"כ באוצר תשובות הגאונים (שבת מז ע"ב, אות קנ), שנשאלה שאלה זו מרב נטורנאי גאון. וכן הובאה לתשובה זו באור זרוע (הל' ערב שבת סי' כח דף ז ע"ב). ע"ש. ומתורף דברי תשובה זו משמע, דקרי "נר" גם לגוף הכלי המקבל את השמן. וק"ל.
למטה