למעלה
ח) ואני טרם אכלה דברי אמרתי דיש
להתבונן בדברי הרמ"א (סי' צג ס"א) שכתב, ודין כיסוי קדירה כקדירה עצמה, ויש
מחמירים בכיסוי לומר דאע"פ שאינו בן יומו דינו כאילו היה בן יומו, וכן נוהגים
במקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג. ע"כ. והרמ"א בתורת חטאת (כלל פה
דין ד) כתב טעם לבאר את דעת המחמירים בכיסוי קדירה, וז"ל: ואף כי יש לומר טעם
המחמירין משום דס"ל דחמיר איסור ע"י ריחא וזיעה מאיסור שהוא ע"י
טעם בעצמו, כמו שמצינו שדין ריחא חמור לענין דבר שנאסר אוסר במקום שהאיסור אינו
יכול לאסור, ולא אמרינן כן בשאר איסורים. ע"ש. ועי' בשו"ת משאת בנימין
להגר"י בנימין אשכנזי תלמיד מור"ם (סי' נח) שהביא שם כעין טעם זה וביאר
את הדברים ביתר הרחבה שכתב שם, ושמעתי מהחכם מוהר"ר אליעזר אשכנזי שנשאל מהרב
הגדול מהר"י קארו נ"ע [והוא עט"ר מרן זיע"א] למה ועל מה
מחמירין האשכנזים לאסור הכיסוי אפילו כשאינה בת יומא, והשיב לו מאחר שהכיסוי הוא
מקבל טעם המאכל ע"י זיעת העשן והוא הטעם העיקר והמובחר שבתוך המאכל ולכן
איננו נ"ט לפגם אפילו כשאינו ב"י. ע"כ. וא"כ לכאורה מדברים
אלו חזינן דכח הזיעה יותר חמור מגוף השמנונית, ואולי נגיד גם בנידון שלפנינו במדיח
כלים הרי בעת שטיפת הכלים נוצר במכונה הבל עצום ע"י המים החמים השוטפים את
הכלים ובתוך ההבל הזה מעורב מזיעת שמנונית הבשר והחלב וזה נבלע בגוף המכונה, ולכאורה
יש כאן צד לומר דזה אינו נעשה נטל"פ ע"י החומרים הפוגמים לפי מה שראינו
בתו"ח ובמשאת בנימין דבזיעה לא אומרים שהוא נפגם.
אולם אמרתי דגם לזאת אין לחוש, בראש
ובראשונה הרי סברא זו דחויה, כמו שהרמ"א גופיה שדא ביה נרגא בשו"ע (שם) וכתב
ע"ז "והוא חומרא בלא טעם", וגם בתורת חטאת כתב על זה "מכל
מקום סברא רחוקה היא ולא מצינו אותה בשום ספר", וגם בדרכי משה (שם) כתב על זה
"ואי איישר חילי אבטל המנהג כי הוא מנהג טעות ואין לו טעם לסמוך עליו", ועי'
בב"ח יו"ד (סו"ס צג) שכתב גם הוא טעם לחזק את סברת המחמירים, אולם
חתנו הט"ז (שם סק"ב) כתב עליו "וכל מי שאומר סברות להחמיר בזה מה
שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים עליו הראיה". ע"ש. וכן גם יתר הפוסקים פקפקו
מאוד על דברים אלו של המחמירים עי' בלבוש (שם) שכתב שאין שום מקור לחומרא זו
והביאו ג"כ הט"ז (שם סק"ב), וכן הביא את דבריו אלו של הלבוש שקרא
תגר על מנהג זה הש"ך (שם ס"ק ד). ע"ש. וע"ע ברש"ל בים של
שלמה פרק כל הבשר (סי' מז) שביאר את דעת המחמירים משום טעם אחר דזה דוקא בכיסויים
שהם קצרים וצרים למעלה שא"א לנקותם ונשאר שם איסור בעין, ומשום הכי אסור דאין
נטל"פ באיסור שבעין. ע"ש. ולפי זה אין מזה ענין כלל לנידון דידן. וק"ל.
ועי' עוד בחוות דעת (שם סק"ד) ובערוך השולחן (שם אות טז) ובערך השולחן למהר"י
טאייב (שם סקי"א). ע"ש. ואכמ"ל.
ובפרט דכל חומרא זו דוקא במקומות
שקבלו על עצמם להחמיר בזה, וכמבואר בהרמ"א שכתב "וכן אני נוהג מפני
המנהג", אבל במקומות דלא קבלו עליהם חומרא זו אין לחשוש לזה כלל, ובגלילות
הספרדים לא קבלו עליהם כלל חומרא זו וכמבואר בכף החיים למהר"י סופר (בסי' צה
סק"כ). ע"ש. וממילא אין אנו צריכים לחשוש לחומרא זו כלל. ודברי התשובה
בשו"ת משאת בנימין (הנ"ל) מסייעו שהרי התם מבואר שמרן זיע"א שאל
להר"ר אליעזר אשכנזי על מה מחמירין האשכנזים וכו' משמע דזהו רק מנהגם, והוא
נמי אשר רואים דמרן ז"ל לא הזכיר כלל מענין זה לא בביתו בית יוסף ולא בשולחנו
הטהור. ובר מן דין עוד יש לומר, דאפילו לדעת המחמירים בענין זה דזיעה שהביא הרמ"א
עד כאן לא אמרו זאת דהזיעה אינה נפגמת וכו' זה בנטל"פ של אינו ב"י שהוא
קלוש, אבל בנטל"פ של דבר הפוגם כאפר וכדו', בפשטות גם הם מודים דזה שייך גם
בזיעה, דנטל"פ כזה כוחו יותר חזק וכמבואר לעיל בשם הכנה"ג ובשם הראשונים.
וזה ברור.
(ובפרט יש להוסיף ולומר, שיש צד גדול להקל בענין זה של
שטיפת כלי הבשר והחלב יחד ובפרט במקום הצורך, היכא שרוצה לשטוף כלי זכוכית, שהרי
קיי"ל בכלים אלו שהם אינם בולעים ואינם פולטים כלל וכאשר העלה מו"ר מרן
מלכא שליט"א בס' חזון עובדיה ח"ב (עמד עח סעיף ח), ולכן כתב שם לדינא
דכלי זכוכית אינם צריכים שום הכשר לפסח, ודי להם בשטיפה והדחה, ואפילו כלי זכוכית
של פיירקס שמבשלים בהם על האש מותרים בשטיפה והדחה, והיינו טעמא דאמרינן בהוא דשיע
נינהו ולא בלעי. ע"ש. וראה גם במילואים שבסוף הספר (עמוד חצר), ובשו"ת
יחו"ד (ח"א סי' ו). ע"ש. וכן עיקר. ומעתה ה"ה נמי לנידון דידן
דכשבא לשטוף את כלי הבשר והחלב הללו, אף אם נימא דיש כאן תערובת אסורה עכ"פ
הא לא בלעי. וק"ל. וזהו עוד סניף לקולא, אולם בלאו הכי יש צדדים להקל מהטעמים
הנ"ל, דבעינן להו בלא"ה משום בליעת גוף המדיח אשר הוא עשוי ממתכת, וכלים
שבו העשויים מפלסטיק אשר בהם יש בליעה ופליטה).
העולה בידינו להלכה: הרוצה לשטוף
כלי בשר וחלב ביחד במדיח כלים שהוא פועל באופן הנ"ל, יש לו על מה שיסמוך
ובפרט במקום הצורך, ואולם עדיף להחמיר ולשטוף אותם בזה אחר זה כלומר שישטוף כלי
בשר לבד וכלי חלב לבד, ובאופן ששוהה ברחיצת הכלים בין סוג אחד לסוג אחר זמן של מעל"ע
(24 שעות) יש להתיר בשופי בלי פקפוק וכנ"ל. ושוב יש לציין דכל דינים אלו הם
דוקא אם המכשיר פועל באופן הנ"ל, אולם בשינוי המציאות תשתנה ההלכה משום פרטי
הדינים המרובים, והכל לפי ראות עיני המורה.
ודברינו אלה נדפסו בס"ד
בשעתו בקובץ "חזון עובדיה" (ח"א תמוז תשמ"ב, עמוד קכג והלאה),
והדרן עלה הכא בס"ד בתוספת נופך. והנה בעת אשר נתפרסמה דבר תשובתינו זאת
בקובץ הנ"ל, היתה התשובה ג"כ למראה עיני רבינו הגדול רבן של כל ישראל מו"ר
מרן מלכא הגאון הראש"ל שליט"א, ואחר שעיין בדברים והסכים עמהם וכן עם
המסקנא המובאת בסוף התשובה, (כי בס"ד הדברים עולים בקנה אחד עם דברי מו"ר
שליט"א במש"כ בשו"ת יבי"א ח"ו (חיו"ד סי' י). יעו"ש).
וגם דרוש דרש משה (גדול הדור - רש"י סוכה לט א) ענין זה ברבים ובשפלינו זכר
לנו. (וראה גם בס' איסור והיתר למר בריה דרבינא הגר"י יוסף יצ"ו (עמוד
קנג). יעו"ש). הנה שלח אלי מו"ר שליט"א להודיעני כי קבל מכתב מהרב,,,
ראש מכון,,, שהם עשו במקומם מחקר בשיירי המאכל שנותרים בכלים ונשטפים במדיח, ומצאו
שאף לאחר סיום השטיפה בחומרים הפוגמים עדין שיירי המאכל ראויים הם למאכל כלב וכו',
וא"כ כיצד עמדנו לסמוך בעיקר ההיתר בשטיפת כלי בו"ח יחד במדיח הנ"ל
כיון ששיירי המאכל נפגמים ע"י חומרי הניקוי הנז'. והן אמת כי מאז לא איסתייעא
מילתא לפגוש את הרב הנז' עורך המחקר ולהשיבו דבר, אולם זאת אשר יש להשיב בענין זה
בפשטות ובקצרה. דהנה אנן אין לנו אלא את דברי מרן בשו"ע יו"ד (סי' צה ס"ד)
הנזכרים בתשובה שכתב להדיא, והוא ממש כעין נידון דידן: יראה לי שאם נתנו אפר במים
חמין קודם שהניחו הקדרות בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר דעל ידי האפר הוא
נותן טעם לפגם. ע"כ. וכבר ראינו דגם רוב בנין ורוב מנין האחרונים מסכימים
לחידושו זה של מרן, וגם צרף לכאן את דברי הגאון יד אפרים בהגהותיו לשו"ע (שם)
שכתב דבבורית שלנו יש להקל יותר שידוע שהיא פגומה יותר מהבורית של הדורות הקודמים
וי"ל דאף הש"ך שפקפק על דברי מרן יודה בכה"ג להקל. ע"ש. ולכן
ע"ז אנו סומכים להקל, וכמו
שהביא ג"כ מו"ר שליט"א
בשו"ת יבי"א הנז' ח"ו (חיו"ד סי' ו אות א) מקונטרס פסקי הלכות
של הגאון בעל שאגת אריה (אשר נדפס בס' מידי חדש בחדשו ח"ב עמוד צג) שכתב שם, דכמה
וכמה פעמים בא מעשה לידו של השאג"א שהדיחו כלים של בשר וחלב במים חמים מאוד, ולא
היה שום צירוף להתיר, זולת מה שנתנו אפר במים, והורה להתיר, ודלא כהש"ך. ע"ש.
ועכ"פ הרי אף אנו סיימנו
בדברינו בסכום התשובה, דכל מסקנת התשובה היא דוקא אם המכשיר פועל באופן הנ"ל
ובהשתנות המציאות תשתנה ההלכה, ואם כך הוא שבמכשיר אשר הרב הנז' השתמש בו לא נפגם
המאכל ונפסל לאכילת כלב, (ויכול לקרוא דבר כזה מכל סיבה אחרת עי' היטב בדרכי תשובה
יו"ד (סי' צה סקפ"ד). יעו"ש. וגם עי' בס' בית יהודה לנדא על יו"ד
(סי' צה בפרוש הארוך סקל"ג) שעמד על דברי החכם צבי (סי' קא) שכתב דהאפר במים
הוא גורם לפגם גדול ונרגש לכל, וכתב ע"ז הרב יד יהודה וז"ל: אך אם באנו
לזה נעמוד על הבחינה וכן עשיתי ועמדתי על הבחינה במים חמין ואפר ולא מצאתי בו פגם
כ"כ, דסתם אפר מעץ הוא דבר שאין בו שום טעם והוא כמו אפר וחול והגם שכל זמן
שמעורב בו אינו ראוי לשתיה כמו כן אם תערב בו עפר וטיט וחול ג"כ הוא כך, אבל
מחמת זה לא יחשב נטל"פ דאם יצליל המים מהם שפיר יהיה ראוי לשתיה וכו' כן נראה
לי בזה דלא כהאחרונים שהסכימו להקל בזה בדברים בעלמא, זולת בבורית שמערבין בו סיד
ג"כ והעיד הצמח צדק דכל טעם החלב היוצא ממנו זה י"ל דהוי כמו בשר שנתיבש
כעץ וגם נפגם ע"י חריפות הסיד. ע"ש. הרי דישנם סוגי אפר ובורית הפוגמים
עד דהוי ליה נטל"פ ויש שלא פוגמים. ומה גם דהכא בענין מדיח כלים כבר הזכרנו
בדברינו את דברי הגר"מ פיינשטין בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג (סימן
כח) שכתב דאפשר שמחמת ריבוי המים שהמדיח מפזר ושוטף את הכלים אין שיעור בבורית הזה
המעורב במים לפגום את תערובת האיסור. יעו"ש. וא"כ יתכן גם סיבה כזו
דהבורית אינו חריף כ"כ ועם תערובת מרובה במים אין בכוחו לפגום).
וא"כ אה"נ דבלא פוגם
אסור להשתמש בו באופן הנזכר, אולם אנו דיברנו לגבי רובא דמילתא ועלמא אשר בודאי
החומרים החריפים הללו אשר שוטפים בהם את הכלים במדיחים הם ממש פוגמים ומשחיתים את
המאכל עד בלתי השאיר לו שריד, וישנם חומרים שאחר שמתערבים במים לא ניתן לגעת בהם
במגע יד אדם כי כל הנוגע בהם נאכל חצי בשרו, וגם עי' היטב בדברי החזו"א יו"ד
(סי' כג סוף סק"א). יעו"ש. וא"כ לא עלינו תלונותיו. ועכ"פ
הועיל לנו הרב הנז' עורך המחקר יצ"ו, שיש לבדוק בכל מכשיר ובכל חומר ניקוי
לגופו אם באמת כך הוא שהמאכל נפגם ונשחת ע"י החומרים השוטפים, ואם באמת כך
הוא שהם נפגמים שרי להשתמש באופן הנזכר ע"פ התנאים המוזכרים בתשובה. ואיך
שיהיה גם בכה"ג עדיף תמיד להשתמש במדיח הנז' לשטוף בו כלי בשר לחוד וכלי חלב
לחוד, ולהמנע מלשטוף אותם ביחד להתרחק מכל פקפוק. ויה"ר מלפני אש"ב שלא
תצא שום תקלה ומכשול מתחת ידינו לעולם ועד. אכי"ר].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi