*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יז הערה ב
ואגב אורחיה יש לציין דנראה הכא
מדברי הלבושי מרדכי דס"ל דמקום שהגמ' נשארה בו
בתיקו ולא איפשיטא הבעיא, הוי ספק
שאפשר לצרפו לספק ספיקא. [וכן נראה נמי מדברי
האבני נזר (חיו"ד סי' שצא
אות טו) שהבאנו כאן דג"כ מבואר בדבריו הכי, שהרי סיים
בדבריו שם לעשות ס"ס כעין זה,
דשטא לעולם כרכו בסיב הוי קדוש, ואת"ל בחציצה אינו
קדוש שמא מקצת רחם מקדש. ע"ש.
ופשט כונת דבריו נראה במש"כ "דשמא כרכו בסיב הוי
קדוש" דכיון דהגמ' נשארה בזה
בתיקו אי כרכו בסיב הוי קדוש או לא ויש לצרף זאת
לצד ספק, והיינו בפשטות כספק
ספיקא שעשה הלבושי מרדכי. וכן נמי בשו"ת חלקת יעקב
ברייש (חיו"ד סי' קעז אות א)
שהזכרנו דבריו כאן מבואר דסומך על צד זה דהתיקו
לצרפו לס"ס וכמש"כ
דאיכא ס"ס חדא כיון דסוגיא דכרכו בסיב עלה בתיקו ועוד שמא
חציצה במקצת לא הוי חציצה בבכורה.
יעו"ש. והרי שמצרף נמי מילתא דסלקא בתיקו
לס"ס]. ובאמת שדבר זה
במחלוקת הראשונים והאחרונים הוא שנוי, דעיין בהגהות
מיימוניות (הל' חמץ ומצה פ"ב
הט"ז אות א) שכתב שם על דברי הרמב"ם שפסק גבי דין
חמץ היה חצי זית בבית וחצי זית
בעליה, חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה וכו', אינו
חייב לבער אלא מבטלו בליבו ודיו, וז"ל:
כל אלו קיימו בתיקו בגמ' פסחים (מה ע"ב)
וטעמא משום דס"ל דכל תיקו
דרבנן לקולא וכן פסק גם ר"ח, אמנם רא"ם (שם) ושאר
גאונים נחלקו עליהם בזה ופסקו דכל
תיקו דאיסורא לחומרא ואפילו בשל סופרים. ע"ש.
ובאמת כן הוא בס' יראים לרא"ם
(סימן ריז) שכתב שם לגבי דין שניות לעריות דאיבעיא
לן בגמ' דיבמות (כב ע"א) שניות
דרבי חייא יש להם הפסק או לא, וז"ל: ולא איפשיטא
לן וקבלה בידינו דכל תיקו דאיסורא
אפילו בדרבנן לחומרא וכו'. ע"ש. [וראה בביאור
תועפות ראם על היראים (סי' יב אות
ב, וסי' שא אות ח) מש"כ לבאר בשיטת היראים.
יעו"ש]. וראה בבית יוסף (סימן
תלז) שהביא דברי הרמב"ם בזה שפסק לקולא בדרבנן
ושכן פסקו הרא"ש והר"ן,
וסיים ודלא כהגהות מיימוני שכתב שהרא"מ ושאר גאונים
חולקים וכו'. ע"ש. ומדבריהם
אלו של הראשונים עמדו הפוסקים לדון לגבי כל בעיא דלא
איפשיטא בגמ' וכן לגבי מקום שהגמ'
נשארה בו בתיקו האם מצטרף הדבר להיות צד ספק
אחד לצרפו לספק ספיקא. [דבעיא דלא
איפשיטא ובעיא דנשארה בו הגמ' בתיקו דינם שוה,
עי' בזה בשו"ת הרי"ף (סימן
רצא) שכתב: שאלה, כל מה ששאלו בגמרא (מועד קטן טו
ע"ב) בדין מנודה דלא איפשיט
אם יש לדון בו לחומרא או לקולא. תשובה, כל מאי דלא
איפשיט דינו כדין תיקו דבדרבנן
לקולא ובדאורייתא לחומרא, ומנודה דרבנן הוא.
ע"ש]. וכשם דחשיבי ליה לבעיא
דתיקו כספק דבמילתא דרבנן אזלינן ביה לקולא, ה"ה
דחשיב כספק לענין לצרפו לס"ס.
ועי' בחיי אדם (כלל מז ס"ב) שכתב
דבעיא דלא איפשיטא בגמ' אינה נחשבת בגדר ספק
לצרפה לס"ס. ע"ש. וכן
מבואר נמי בפרי חדש יו"ד (סימן ל סק"ב, ובסימן קי בכללי
ספק ספיקא סק"ה) שכתב שם
דמאי דאיבעיא בגמרא ולא איפשיטא אינו נכנס תחת סוג ספק
וספקו כודאו להחמיר, ודלא כמו
שכתב הבית יוסף ביורה דעה (סימן נט) בדין גלודה
שסובר שם דאיבעיא דלא איפשיטא
בגמרא מצטרפת לספק אחר להקל מטעם ספק ספיקא, וכן
דעת המהריק"ש כדברי הבית
יוסף וזה אינו וכו'. ע"ש. אולם הגאון רבי חיים בן עטר
בספר פרי תואר (סימן ל סק"א)
האריך והרחיב לדחות את דברי הפרי חדש והעלה שהעיקר
הוא כדברי מרן ומהריק"ש
דשפיר חשיב ספק לצרפו לספק אחר ולהתיר מטעם ספק ספיקא.
ע"ש. והניף ידו שנית לבאר כן
בספרו ראשון לציון (דף קטז ע"ג) והשיב על דברי הפרי
חדש הנ"ל, וכתב, ולעיל בספר
פרי תואר (סימן ל) עמדתי על ראיותיו והוכחתי שהאמת
היא כדעת מרן הבית יוסף והמהריק"ש
דאיבעיא דלא איפשיטא נחשבת ספק גמור ואם יש
עוד ספק אחר עימו הוה ליה ספק
ספיקא ולקולא, ושאין ספק ספיקא בעולם שיהיה אסור
וכן עיקר. עכ"ד. ע"ש. וממילא
הוא הדין דפליגי לגבי דין תיקו אם יש לצרפו לספק
ספיקא דכאמור דין תיקו ודין בעיא
דלא איפשיטא שוה וכמ"ש ברי"ף בתשובה הנ"ל,
ומהמבואר עולה דדעת מרן ז"ל
היא דשפיר חשיב כספק ואפשר לצרפו לס"ס. וכן עיקר.
וראה גם בשו"ת בנין שלמה (סי'
יג) ובשו"ת יד הלוי (ח"ב סי' ז) שכתבו להעיר
ולהשיג על דברי החיי אדם (הנ"ל)
שכתב בפשיטות דבעיא דלא איפשיטא לא חשיב כספק
לצרפו לס"ס, דהא דעת כל
האחרונים אינה כן ודלא כהפר"ח שכתב נמי כסברת החיי אדם.
יעו"ש. ועי' בזה עוד למו"ר
שליט"א בשו"ת יחו"ד ח"ו (סי' הערה ג עמ' סב, ובסי' כ
הערה א עמ' קיג) ובשו"ת יבי"א
ח"ד (חיו"ד סי' ח אות ה) שמדבריו שם עולה ומתבאר
נמי דבעיא דנשארה בה הגמ' בתיקו
חשיב הדבר כספק דעלמא דאם הוי מילתא דרבנן
אמרינן ביה ספיקא דרבנן לקולא, וכן
נמי יש לצרף דבר זה כצד ספק אחד לענין ס"ס.
יעו"ש. וראה בזה גם בשד"ח
בכללים (מערכת ב כלל יט ומערכת ה כלל קיא). ע"ש. ומ"מ
כאמור מדברי הרב לבושי מרדכי
האבני נזר והחלקת יעקב כאן נראה דנקטי בפשיטות
דבעיא דנשארה בה הגמ' כתיקו יש
לצרפה לצד ספק בענין ס"ס.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi