*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יד הערה יג
ואגב אורחיה אחבר כאן לטהור, מענין
לענין באותו ענין, ואציין בקצרה במה שנשאלתי
מקדם מאת סופר סת"ם יר"ש
יצ"ו פעיה"ק ירושלים תובב"א, באשר איותה נפשו לעשות ספר
תורה מהודר שיטבול המקוה טרם
כתיבת השמות הקדושים. אולם כיון שמסיבות שונות קשה
עליו הדבר לטבול בכל יום תמיד, לכן
הוא רוצה לכתוב את הס"ת כולו ובמקום שיש
אזכרות שצריך לקדש אותם ישאיר
ריוח, ולאחר שיגמור לכתוב אל כל הס"ת יטבול במקוה
כשר וישלים במשך יום אחד או
יומיים את כתיבתם של כל המקומות שצריך לכתוב בהם את
האזכרות הקדושים, וכן מלבד הטבילה
שיעשה באותם ימים יקבל עליו ג"כ תענית וירבה
בתפילה וכו'. ולכן נפשו לשאו"ל
הגיעה מאי עדיף טפי האם שיכתוב את הס"ת כסידרו עם
האזכרות הקדושים בלא טבילה, או
שלא יכתוב אותו כסידרו ויכתוב האזכרות רק בסוף
בסדר קדושה וטהרה של טבילה ותענית
כנ"ל?
ונומיתי לו, כי נראה דהא דמקפידים
הסופרים להדר בטבילה את כתיבת הס"ת ובפרט את
האזכרות הקדושים, הוא משום תקנת
עזרא דאיתא בגמ' דבב"ק (פב ע"ב), והזכירה הרמב"ם
(פ"ד דקריאת שמע ה"ח), והטוש"ע או"ח
(סי' פח ס"א) דעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי
בתורה עד שיטבול, והכא נמי הכותב
הוי כקורא בתורה לענין זה [וזכר לדבר עי' בשו"ע
או"ח (סי' מו ס"ג) דהכותב
דברי תורה אע"פ שאינו קורא צריך לברך ברכות התורה דהוי
כקורא. ע"ש], ובפרט לפי מאי
דנפסק בשו"ע יו"ד (סי' רעד ס"ב) דצריך הסופר שיקרא
כל תיבה קודם שיכתבנה, ונמצא
דמוציא ממש התיבות מפיו ואינו מהרהר בעלמא דקיל טפי
לענין טבילת ב"ק (עי' ברכות
כב ע"א). ואע"ג דאמרינן בברכות (שם) דנתבטלה תקנת
עזרא, וכמו שכתב כן גם הרמב"ם
(פ"ד דק"ש ה"ח) ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא
בדברי תורה בעלי קרי לבדו
והוציאוהו מכלל שאר טמאים לבדו עד שיטבול, ולא פשטה
תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח
ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה, וכבר נהגו כל
ישראל לקרות בתורה ולקרות ק"ש
והן בעלי קריין, לפי שאין ד"ת מקבלים טומאה שנאמר
הלא כה דברי כאש נאום ה' מה אש
אינו מקבל טומאה אף ד"ת אינו מקבל טומאה. ע"כ.
וראה גם בכסף משנה (שם) מש"כ
לבאר עוד בענין ביטול תקנה זו. ע"ש. וראה גם בתוס'
בב"ק (פב ע"ב). ע"ש.
מ"מ כבר כתבו הפוסקים שבעל נפש יחמיר על עצמו כמו שכתב
החינוך (במצוה קפ). ע"ש. וע"ע
בפמ"ג חאו"ח (סי' פח בא"א סק"א). יעו"ש. וראה גם
בשו"ת מן השמים (סי' ה) שכתב
להחמיר בטבילה זו בפרט לש"ץ. ע"ש. וכן המשנ"ב שם
(סי' פח סק"ד) הביא את דברי הא"ר דאנשי מעשה
מקפידים בטבילה זו. ע"ש. וכן מבואר
כיו"ב בטור (סו"ס רמא) דחסידים
ואנשי מעשה מחמירין על עצמם בזה. ע"ש. וכן מבואר
נמי כיו"ב בשו"ת גינת
ורדים חיו"ד (כלל ו סי' א). ע"ש. וראה גם בס' ערוך השולחן
להגרי"מ עפשטיין באו"ח (סי'
פח ס"ב). ע"ש. ועכ"פ מבואר יוצא דעתה טבילה זו אינה
חיוב אלא תוספת פרישות וטהרה, וכבר
כתבנו מענין זה דתקנת עזרא במקום אחר. ומ"מ
אף במקום שלא הוצרכו לטבילה זו מה"ט
דבע"ק, בכ"ז נהגו בה הסופרים משום סלסול
טהרה, להוסיף טהרה על טהרתם
וקדושה על קדושתם.
והנה בענין כתיבת תיבות ואותיות
הס"ת כסידרן, מעיקר דינא אין צורך להקפיד בזה,
דלא בעינן שיהיה כסדרן אלא רק
בתפילין ומזוזות דכתיב בהו "והיו" בהויתן יהיו
וכדאיתא בטוש"ע אור"ח (סי'
לב ס"א) וביו"ד (סי' רפח ס"ג), אולם הנה בשו"ת גינת
ורדים (חאו"ח כלל ב סי' יב) כתב,
דשם הוי"ה ב"ה צריך להיות נכתב כתוב כסדרן גם
בס"ת, דאל"כ הרי הוא
פסול, ומ"מ אסור למוחקו, ומש"כ הרמ"א ביו"ד (סי' רעו סי"א)
ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם
נוגע ממש עד שנראית כח' מותר למחוק או לגרד הרגל
ולתקנה, היינו דוקא בה' אחרונה, אבל
בה' ראשונה לא דהוי ככותב שם ה' שלא כסדרן.
ע"ש. וכן הביא בשו"ת
נודע ביהודה מהדו"ק (חיו"ד סי' עו) דשם ה' צריך שיהיה נכתב
כסדרן גם בס"ת. ע"ש. והביא
דבריהם גם הפתחי תשובה ביו"ד (סי' רעו סק"כ) וכתב שם,
שכן משמע ג"כ מס' תפלה למשה
שפוסק כן. ע"ש. וראה גם בשו"ת שמש צדקה חיו"ד (סי'
נב) דג"כ אזיל בהאי שיטה דשם
ה' בעינן שיהיה נכתב כסדרן אף בס"ת. ע"ש. וראה גם
במנחת חינוך (מצוה תלז אות ו) מש"כ
בזה. ע"ש. ומפשט דבריהם נראה דבכל האזכרות
שאינם נמחקין בעינן כסדרן ולאו
דוקא בשם הוי"ה ב"ה, וכ"כ לבאר בדבריהם בס' קול
יעקב (סי' רעו סקע"א), וראה
מש"כ בזה עוד דמדברי הא"ר (סי' לב סקל"ג) נראה דבשם
אלקים אינו מעכב שלא כסדרן. ע"ש.
ומזה מבואר שאע"פ דלא בעינן בכתיבת אותיות הס"ת
כסדרן, מ"מ שם הוי"ה ב"ה
ושאר האזכרות הקדושים שבו בעינן בהו כסידרן.
אולם עדיין אין מזה לנידון דידן, חדא,
דהנה על עיקר דין זה שהזכירו הגו"ר והנו"ב
דבעינן ששם הוי"ה ב"ה
יהיה נכתב כסדרו מצינו דיש פוסקים דדעת אחרת עימהם בזה,
דהגרי"מ עפשטיין בס' ערוך
השולחן בהל' ס"ת (סי' רעו סי"ז) עמד להקשות ע"ז, וז"ל:
ובאמת לא ידעתי מאי דמרגלא
בפומייהו דהסופרים שהשם צריך להיות כסדרן דוקא, ויש
מהגדולים שכתבו כן (עפ"ת סק"כ
בשם הגו"ר, והשואל בנו"ב סי' עו), מנלן לומר כן,
דבשלמא בתפילין ומזוזות אמרינן
במכילתא (סוף פר' בא) דאם כתבן שלא כסדרן יגנזו ד
"והיו" בהוייתן יהא וכמבואר באו"ח (סי' לב). ע"ש,
ומפרשים דגם אכתיבת האותיות
קאי וכמ"ש המרדכי. ע"ש,
ולכן אמרו בירושלמי דאין תולין בתפילין ומזוזות, אבל
בשמות מנלן וכו', וגם בראשונים
ובאחרונים המפורסמים לא מצאתי דין זה, ולכן למעשה
לענ"ד צע"ג ועי' בסי' לא.
עכ"ל. ע"ש. וכן מצאתי שעמד להעיר בשו"ת ספר יהושע
(חיו"ד סי' נו ד"ה והנה ראיתי) שאחר שהביא שם
את דברי הרב טיאה ווייל הוא ניהו
הרב השואל בשו"ת נודע ביהודה
(שם) שכתב דבעינן ששם השם יהיה נכתב כסדרו, כתב
ע"ז, ואנכי לא ידעתי מאיזה
מקום הוציא דין זה לומר דבכתיבת השם פוסל שלא כסדרן
ולא מצינו זה בשום פוסק ראשון
ואחרון שיכתוב דין זה, אדרבה בהרמב"ם מבואר דלא
כדבריו דהא בפרק י' מהלכות ס"ת
מנה שם דברים הפוסלים בס"ת ולא מנה זה שבס"ת יש
פסול בשם שלא כסדרן וכו', מ"מ
לא מצאנו זאת בשום פוסק ראשון או אחרון ודבר זה לא
שמענו בשום מקום גם שאלתי את פי
הסופרים אם יש להם קבלה זו ולא ידעו השב אומר.
ע"ש. וכיו"ב מצאתי שכתב
ג"כ הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (ח"א סי' ו)
שהביא שם את דברי הגינת ורדים (הנ"ל)
ועמד לדחות את חידושו זה וכתב, דלא משתמיט
שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז
פיסול זה אפילו דרך רמז, וגם מצינו מבואר בגדולי
האחרונים היפך מדבריו וכו'. ע"ש.
וראה גם בס' קול יעקב (סי' רעו סקע"א) שהביא
לדייק כיו"ב גם מדברי החת"ס
בתשובה חיו"ד (סי' רסז) דלא ס"ל להאי דינא. ע"ש.
וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ה
(חיו"ד סי' יד). ע"ש.
ועוד יש לומר, דאדרבה מדברי הגינת
ורדים הללו ודעימיה יש להביא ראיה דליכא למיחש
בנידון דידן, דעד כאן לא קפיד מר
אלא כשכותב את עצם שם הוי"ה ב"ה ושאר האזכרות
דבעינן באינהו גופיהו שיהיו
נכתבים בסדרן בסדר האותיות, כלומר שלא יכתוב את שם
הוי"ה ב"ה למפרע מסופו
לתחילתו וכל כיו"ב, אבל אה"נ כל שכותבו כסדרו וכצורתו
מתחילתו לסופו בסדר האותיות יותר
אין שום קפידא בדבר שגם כתיבת המילים שלפניו
ואחריו יהיו כסדרן לכתוב את שם
הוי"ה מיד אחר התיבה שלפניו דוקא, ולעולם אה"נ
דיכול לשייר את מקום שם הוי"ה
ב"ה וכן שאר השמות הקדושים או כל מילה אחרת,
ולהמשיך את כתיבת הס"ת, ולכותבה
אח"כ במקומה ששייר לה אפילו אחר שיסיים את כתיבת
כל הס"ת, דלא מצינו בזה שום
קפידא לכו"ע. ודו"ק.
ומאחר שכן הוא, דבדבר זה לא מצינו
עוררין דיצטרך לכתוב את סדר המילים בס"ת
כסדרן, ואפילו לכתחילה, נראה דיש
להעדיף שתהיה כתיבת האזכרות הקדושים בקדושה
ובטהרה אחר סיום כתיבת הס"ת
כיון שיש בענין הטבילה תוספת טהרה, דהא כאמור גם הרב
גו"ר ודעימיה עליונים למעלה
לא הקפידו כלל שיכתוב את סדר המילים שבס"ת כסדרן ורק
בגוף כתיבת אותיות שם הוי"ה
ב"ה עצמו הקפידו, וכאן שיכול להוסיף תוספת טהרה
וקדושה בכתיבת השמות הקדושים
להביא גודל לאלוהינו יתברך שמו מדוע שלא יעשה כן.
ושו"ר בס"ד אחר זמן
לרבינו החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' א) ומצאתי שנשאל בכיו"ב,
וז"ל שם: שאלה, מספקא לי
בענין הכותב ס"ת מבראשית עד לעיני כל ישראל, והניחה ידו
מלכתוב כל שמות הקודש בהניח מקומם
חלק, ואחר גומרה של תורה הקדיש קרואיו סופר
אחד בטבילה ותענית וזה יכתוב כל
שמות הקודש ביום אחד, ואני לא מצאתי מפורש יוצא
מדברי הפוסקים אי שרי למעבד הכי
לכתחילה ואי אמרינן בהכי כדין הכותב את ה' שלא
כסדרו שמחמיר הרב גינת ורדים (כלל
ב סי' יב וסי' יג), וראיתי מ"ש בשיורי ברכה
(סימן רעו סוף אות ב) ונראה לכאורה דמותר וכו'. והשיב לו
רבינו החיד"א, ואני
אומר דמשם [מדברי הגו"ר] ראיה
דאין צריך לכתוב השמות במקומן כסדרן, מדמהדרי רבנן
להביא ראיות שלא לכתוב אותיות השם
עצמו למפרע מיניה נשמע דדוקא באותיות השם עצמו
איכא קפידא לכותבו כסדר אותיותיו,
אבל להניח מקום השמות פנוי ואח"כ לכתבן לית לן
בה, וזו הלכה רווחת את כל ונוכחת
דבספרי תורה נמצאים כמה טעויות ותולין ומוחקין
וכותבים תיבות ושורות, ואי אמרת
דצריך לכתוב השם במקומו כסדר הנכתב, כשמוחקין
ותולין וכותבין אותיות ושורות
למפרע נמצא שכמה שמות לא כתבום כסדרן, והגם שיש
סברא לחלק מ"מ נראה פשוט
דאין קפידא, וכבר יראה המעיין במש"כ בספר גינת ורדים
דצריך לכתוב אותיות השם כסדרן, שהראיות
שהביאו לזה מאיזה סוגיות יש לדחותן לולי
שכתבו ואמור רבנן בטעמא דמהזוהר
הקדוש מוכח הכי עכת"ד. ע"ש.
הרי מפורש מדברי רבינו החיד"א
כדאמרן בס"ד, דאדרבה מדבריו של הרב גו"ר ודעימיה
יש להביא ראיה בתר איפכא דליכא
למיחש למידי היכא שמשייר את מקום האזכרות וכותבם
לבסוף בקדושה ובטהרה. ועיין עוד
בתשובתו של רבינו החיד"א (שם) שהאריך לבסס דבריו
אלה דלא בעינן כלל כסדרן בענין
כתיבת תיבות הספר תורה, והביא שם שכ"כ כיו"ב גם
הרדב"ז בתשובותיו (סי' תרמז)
דשרי לעשות כמעשה אשר עושים הסופרים שכותבים כל הדף
ומניחין מקום האזכרות חלק, ושוב
כותבין אותם לשם קדושת ה' בכוונה וקדושה, ואע"פ
שהוא שלא כסדר כשר הוא בס"ת
אף לכתחילה כדי לתת כבוד וקדושה לשמו הגדול. וסיים
שם רבינו החיד"א דאכן הכי
הוא דשרי אף לכתחילה לעשות כדבר זה לשייר מקום וכו',
לתת כבוד וקדושה לשמו הגדול וכאשר
כתב הרדב"ז שכן הוא מנהג הסופרים, וגם רבינו
מהרח"ו כתב דהאר"י ז"ל
ציוה לסופר אחד לכתוב לו ס"ת ולהניח מקום ההויו"ת פנוי
כדי שיכתבם אח"כ הוא עצמו
כמו שכתב בשער המצוות. עכ"ד. ע"ש.
ומ"מ העיר רבינו החיד"א
(שם), דאע"ג דכאמור שרי לעשות כן לכתחילה להניח מקום
השמות פנויים ולכותבם אח"כ
בטהרה וכו', ואדרבה יש בזה כבוד לשמו הגדול יתברך
ויתעלה, עכ"פ צריך הסופר
להזהר מאד בשעת כתיבת האזכרות, שיהיה הכתב של האזכרות
שוה לשאר הכתב של הספר תורה שלא
יראה כמנומר. ע"ש. וע"ע בשו"ת תורת נתנאל לבעל
הקרבן נתנאל (סי' יא) דג"כ
מבואר מדבריו הכי דשרי להניח את מקום האזכרות ולכותבם
אח"כ בקדושה וכו', ובלבד שאח"כ
יכתוב האזכרות בכתב הס"ת שכתבו בתחילה דלא לחזי
כמנומר. ע"ש. וכ"כ נמי
הרב זכור לאברהם (ח"ג אות ס), וכן העלה גם הגר"י סופר בס'
קול יעקב (סי' רעו סק"כ). ע"ש.
וע"ע בברכ"י יו"ד (סי' רעו סק"ד). ע"ש.
והכלל העולה מדברינו אלה: דשרי
לסופר לעשות כן להניח את מקום האזכרות שבספר
תורה, ולכותבם אח"כ בסיומו
בקדושה ובטהרה של טבילה במקוה בתוספת תענית ותפילות
וכו', ואף לכתחילה שרי לעשות כן. ובלבד
שיקפיד ויזהר מאד שיהיה כתב האזכרות
מכוון לכתב שאר אותיות הספר תורה
דלא ליחזי ח"ו כמנומר ויצא שכרו בהפסדו.
וכאמור שכ"ז הוא דוקא כשיודע
בעצמו ומכיר היטב את אומנות מלאכתו שהוא בקי להוציא
כתב יושר דברי אמת שיהיה הקולמוס
מחודד ומכוון היטב במידתו למידת הקולמוס שכתב
בו בראשונה את שאר אותיות הס"ת,
והכל יצא מכוון לאשורו מידת אותיות האזכרות
כמידת אותיות הס"ת שכתבם כבר.
הא לאו הכי אפילו בספק קל עדיף שיכתוב הס"ת כסדרו,
ובענין הטבילה הנ"ל הרי אע"ג
דמעיקר התקנה היה צורך בטבילה, מ"מ הא מקילינן טובא
בענין טבילה זו דאף מים שאובים
כשרים בה עי' תוס' יו"ט (פ"ח דמקוואות מ"א), וכן
אף בכלי עולה טבילה זו וא"צ
שתהיה דוקא בקרקע עי' בנחל אשכול ע"ס האשכול (הל'
תפילה וק"ש סי' א), ואפילו
ענין חציצה קיל בה טפי עי' בדעת תורה למהרש"ם (סי' פח
ס"א) ד"ה ובדין חציצה
וכו'. וקיי"ל נמי דבשפיכת ט' קבין של מים נמי סגי בה עי'
ברי"ף במס' ברכות (כב ע"ב),
ועי' במשנ"ב (סי' פח סק"ד) שהביא את דברי האחרונים
דלענין ט' קבין אלו סגי אפילו
בשפיכה מג' כלים ושלא יהיה ביניהם הפסק. ע"ש. וראה
גם בבן איש חי ש"ר (פר' נצבים
ס"ג) שג"כ הביא כיו"ב. ע"ש.
וכיום בזמנינו יוכל לעמוד תחת זרם
המים שבברז המקלחת, ואחר שישער בעצמו שירדו
עליו ט' קבין של מים שהוא שיעור
של שתים עשרה ליטר ושם מאות גרם לערך, די בזה
ועלתה לו טהרתו. וכאשר מבואר כיו"ב
נמי בדברי מו"ר שליט"א בס' ילקוט יוסף ח"א
(הל' ק"ש וברכותיה סעיף יח, עמוד קלג) שהביא לדון
שם (בהערה יח) אי סגי לענין ט'
קבין אלו מה שיעמוד תחת זרם מי
המקלחת, מצד שאין כח גברא במים הללו, וסוף דבר
העלה שהעיקר להקל בזה. כי לעולם
אע"ג דחזינן בדברי הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סי'
סו) דס"ל דהני ט' קבין צריך
שיהיו מכח גברא י"ל דלא כתב להחמיר אלא בזמן שתקנת
עזרא היתה נוהגת, אבל לא בזמן הזה.
ושכ"כ ג"כ בשו"ת שבט הלוי (חאו"ח סי' כד),
ובשו"ת קנין תורה (ח"א
סי' לג), ושכן מבואר בפשיטות נמי בס' יסודי ישורון (ח"ד
עמוד רסו), ולכן העיקר הוא להקל
בענין זה שיעמוד תחת זרם מי המקלחת עד שישער
שנשפכו עליו ט' קבין של מים שהם 12
ליטר ושש מאות גרם. ע"ש. וכן מבואר ג"כ
בדבריו בס' קול סיני הל' ראש השנה
והובאו הדברים בס' ילקוט יוסף מועדים (הל' ראש
השנה סעיף ו) דאם אינו יכול לטבול
בערב ר"ה במקוה טהרה מאיזה סיבה סגי שישפוך על
עצמו ט' קבין של מים, ויכול לעמוד
תחת זרם מי המקלחת עד שישער שנשפכו עליו שתים
עשרה ליטר ושש מאות גרם ובזה עלתה
לו טהרה. יעו"ש.
וגם עתה ראיתי בקובץ נועם (כרך ט'
שנת תשכ"ו עמוד שס) שהרב הכותב עמד לדון שם
בענין טבילת עזרא אי סגי ע"י
שיכנס תחת זרם מי המקלחת, והעלה בזה ג"כ לקולא,
כיון דאין הפסק בקילוח המים. והביא
שם שכן מבואר נמי בס' טהרת המים מהדו"ת (סי'
נח) שדן ג"כ בזה והעלה
דלהלכה עולה טבילה זו גם כשיעמוד תחת זרם המקלחת, ושכן
מצא בחו' הבאר (שנת תרצ"ו סי'
כג) שג"כ דן בזה והעלה לקולא, ולכן אף שבשו"ת משנה
הלכות (ח"ג סי' א) האריך בזה
והסיק לדינא דאע"ג שאין צריך בטבילה זו כלי מ"מ
צריך כח גברא והכא במקלחת ליכא
להכי, ולכן אין היתר לעשות את שפיכת ט' קבין אלו
ע"י מקלחת, העיקר בזה להקל, וכאשר
מבואר נמי בס' יסודי ישורון (ח"ד סי' רסז).
ע"ש. וכן מצאתי עתה כיו"ב
בשו"ת שארית יעקב [הנמצא בסוף שו"ת צור יעקב] (סי' ט)
שג"כ העלה להתיר בזה לעשות
את שפיכת הט' קבין ע"י מי ברז המקלחת. ע"ש. וראה גם
בשו"ת חלקת יעקב ברייש (ח"ג
סי' ס וסי' סא) שג"כ עולה מדבריו שם דס"ל הכי לקולא
דאפשר לעשות את שפיכת הט' קבין
מים ע"י המקלחת שבאמבטיה. ע"ש. והדברים עולים
בקנה אחד עם דברי מו"ר מרן
מלכא שליט"א.
ולכן הכ"נ בנידון דידן י"ל,
דעד כאן לא הבאנו צד להקל בענין זה שיכתוב את הס"ת
וישאיר פנוי את מקום האזכרות
ובסיום כתיבת הס"ת יום או יומים יעמוד לכותבם, הני
מילי כשבטוח שהכל יבוא על מקומו
בשלום בלא שום צל של פקפוק שהאזכרות שיכתוב
בסיומו יהיו דומים לשאר האותיות
שבס"ת, וכן שלא יכתבם במרוצה וחיפזון לסיים
מלאכתו ואז שוב יש חשש לתקלה ח"ו
וכן כל כיו"ב, אבל אם יש לו אפילו צל של ספק
בזה עדיף שיכתוב את כל הס"ת
כסדרו וישתדל לטבול בכל יום במקוה טהרה כשר של
ארבעים סאה, ואם בכ"ז יש יום
שאינו יכול ללכת למקוה יעמוד תחת זרם מי המקלחת עד
שישער שנשפכו עליו ט' קבין מים (שהם
שתים עשרה ליטר ושש מאות גרם), ועלתה לו
טהרתו לכתוב האזכרות בקדושה, ואפשר
שאף לכתחילה יוכל לסמוך ע"ז לעשות הטהרה ע"י
שפיכת מים מברז המקלחת, ובפרט
במקום הצורך.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi