* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יד הערה ט
איברא דקצת יש לעיין בזה בדברי
החת"ס, כי הנה ראיתי בתשובותיו (חאו"ח סי' לב)
ד"ה ועל השלישית וכו', שכתב
שם, כי הנה בודאי אם הגוי מנתץ את אבני ביהכ"נ על
דעת הישראל, הוי בכלל איסור אמירה
לנכרי דאיבעיה להו בגמ' דבב"מ (צ ע"א) ולא
איפשיטא, ופסקו הפוסקים לחומרא, דבשאר
איסורי אמירה לנכרי נמי הוי שבות, ואפילו
נאמר דאיסור נתיצת ביהכ"נ
שלנו אינו אלא מדרבנן, מ"מ הו"ל שבות דשבות ואפילו
במקום מצוה יש אוסרים, ומ"מ
היינו כשעושה על דעת הישראל וכו' ע"ש. ומדבריו אלה
של החת"ס מתבאר לכאורה, כי
דעתו להחמיר דאסור לעשות הנתיצה בביהכ"נ אפילו ע"י
עכו"ם, ואפילו במקום מצוה.
אולם הנה בתשובותיו בחלק ו' (סי' ח)
שעמד שם על דברי מרן בב"י יו"ד (סי' רעו)
שהביא את דברי הר"י אסכנדרני
שכתב להביא ראיה להתיר את מחיקת השם בס"ת לצורך
תיקונו מאבני המזבח ששקצו אנשי
יוון ואח"כ כשנכנסו בני חשמונאי נתצוהו מפני
שטימאוהו היוונים ובנו חדש במקומו,
[ובהגהות הטור שם לא מצא את מקומו בש"ס, וכתב
החת"ס דהיא בריתא במס' ע"ז
נד ע"ב], אלא שדחה ראיה זו דשאני מזבח שמקומו מכוון
וא"א לבנותו במקום אחר, ע"כ
הוצרכו לנתוץ אותו כדי לבנות אחר במקומו, משא"כ
בענין מחיקת שם ה' אפשר בגניזת
היריעה או לקדור את שם ה', וכתב ע"ז החת"ס
בסוגרים, דנראה דבלא"ה יש
לדחות שאין משם ראיה דדילמא החשמונאים נתצו את המזבח
ע"י אמירה לגוי, או ע"י
גרמא ולא בידים ממש, וגרמא שרי מן התורה כמבואר בגמ' שבת
(קכ ע"ב) וכו'. עכ"ד. ע"ש. ומתורף דבריו
אלו שכתב דהחשמונאים נתצו את המזבח ע"י
גוי, וביאור הדברים הוא דהיות
והוי שבות דשבות במקום מצוה שרי, מזה משמע דס"ל
דשפיר סמכינן בהא לעשות הנתיצה ע"י
גוי. וראה עוד בתורף תשובתו (שם) שדן בענין
מחיקת שם הוי' ב"ה שהיה צריך
למוחקו שלא יגיע לידי בזיון וכו', שהעלה בזה למוחקו
ע"י שיצוו לגוי קטן למוחקו, ואם
א"א ע"י גוי קטן יעשה ע"י גדול, ואם גם זה א"א
יעשה ע"י ישראל גדול ולא ע"י
קטן דלא איתי למסרך להקל במקום אחר וכו'. ע"ש. וזה
סותר למבואר בדבריו בתשובה הנ"ל
(חאו"ח סי' לב). וצ"ב.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi