*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יד הערה ז
ועתה ראיתי במאירי בחי' לבב"מ
שם (צ ע"ב) שכתב, למדת משמועה זו שיש שבות באיסור
לאו וכדעת המחמיר, ומכל מקום יש
פוסקים שבני נח מוזהרין בה [באיסור סירוס], ואף
בשאילתות פסקוה בפרשת אמור אל
הכהנים, ולדעתם לא משום שבות נגעו בה אלא משום
לפני עיור לא תתן מכשול, ואין
הלכה כן כמו שביארנו בסנהדרין. עכ"ד. ע"ש. ומדבריו
אלה של המאירי ז"ל מפורש דאף
איהו ס"ל דנקטינן לדינא דאמירה לגוי שבות הוי נמי
באיסור לאו, וכן נמי חזינן שאין
המאירי מזכיר כלל דהראב"ד חולק בענין זה וס"ל
דאזלינן בה לקולא. אמנם לכאורה
מתורף דברי מאירי שהביא את דברי רב אחאי גאון
בשאילתות פר' אמור [והוא בשאילתא
קה] דהתם נמי פסק לחומרא בענין איסור האמירה
לעכו"ם לסרס, אבל לא מטעם
שבות האמירה לגוי, אלא מטעם לפני עיור משום דס"ל דאף
עכו"ם מצווין על הסירוס, א"כ
לכאורה לפ"ז יש לדייק דרב אחאי גאון ס"ל דאין שבות
אמירה לגוי באיסור לאו, דאל"כ
מדוע צריך לאסור מטעם לפני עיור. ברם בקושטא נראה
דאין מזה הכרע כלל לומר שכך הוא
דעת רב אחאי בשאילתות, דעי' לגאון הנצי"ב
בשאילתות (שם אות ו) שעמד להעיר
כי קשה מאוד מאי דמבואר בדברי השאלתות דפוסק כרב
חידקא דאמר בני נח מצווין על
הסירוס שהרי התוס' והרא"ש שהביאו בדבריהם את דברי
השאילתות לא הזכירו כלל דהוא פוסק
כרב חידקא, ועוד הערות העיר ע"ז, ולכן הסיק
התם דנראה דדברים אלה הם הג"ה
מאיזה תלמיד, ועיקר הגירסא היא ואסור למימר לכותי
לסרוסי קניינא דישראל ואפילו
הערמה נמי אסיר וכו' והגירסא הכתובה לפנינו ואסור
למימר לכותי לסרוסי קצצא דישראל "דסבירא
לן כרבי חידקא דאמר בני נח מצווין על
הסירוס וקא עבר ליה משום ולפני עיור
לא תתן מכשול" ואפילו הערמה וכו' היא משובשת
ויש להשמיט מן דסבירא עד מכשול. ע"ש
בדבריו.
וא"כ לפי דבריו אלה של הנצי"ב
מבואר שפיר דכבר א"א לומר כדברינו הנ"ל דמהאי דנקט
רב אחאי טעמא דבני נח מצווין על
הסירוס וכו' ולא טעמא דאמירה לעכו"ם שבות אף
באיסור לאו ש"מ דס"ל
כראב"ד דבאיסור לאו ליכא שבות, דעתה דמבואר בדברי השאילתות
לפי הנצי"ב בסתמא דאסור לומר
לעכו"ם לסרס אפשר לבאר דבאמת טעמא הוא משום איסור
האמירה דהוי שבות אף באיסור לאו. וק"ל.
ואיברא דבס' זרע חיים (סי' א עמוד ב)
הביא את דברי רבינו החיד"א
בס' הקבלה שכתב על דברי רב אחאי גאון, וכל הבאים אחרי
רב אחאי גאון בדקו ופשפשו בספרו
ולא מצאו בו שום טעות מעולם, וגם כבר העיד וכתב
על דבריו רבינו אשר ב"ר חיים
בס' הפרדס (ש"ט פ"ז דף קט) כי אין לנו להטות ימין
ושמאל מדברי הגאון אדונינו רב אחא
משבחא ז"ל כמפי משה ע"ה. וע"ש מש"כ עוד בזה.
מכל מקום י"ל דהני מילי לגבי
דבריו המבוארים בספרו, אבל לא לגבי ט"ס וכיו"ב
שנשתרבבו בדבריו בצוק העיתים, וכמו
שראינו פעמים רבות דהיו דברים מעולם שטעו
המדפיסים והכניסו בתוך דברי המחבר
הגהות שבשולי הגליון שהם אינם ממקור הדברים
אלה איזה הגהת תלמיד. וראה גם בס'
ברית יעקב (סי' ב בהערה ב) שקרא ערער על אשר
מצינו כיו"ב דהמדפיסים
לפעמים מגיהים ושולחים יד בספרי הקודש ובמקום לתקן נמצא
מקלקל. ע"ש. עכ"פ איך
שיהיה אף אם נאמר דבאמת כן יש לגרוס בדברי רב אחאי גאון
דאיסור האמירה לעכו"ם לסרס
הוי משום לאו דלפ"ע היות ועכו"ם מצווין על הסירוס,
עדיין ליכא מיניה שום ראיה לומר
דרב אחאי ס"ל כדעת הראב"ד שהביא הרא"ש דליכא
שבות אמירה לגוי באיסור לאו, די"ל
דרב אחאי קושטא דמילתא נקט משום דס"ל דב"נ
מצווין על הסירוס ולכן כתב דאסור
לומר לעכו"ם לסרס משום דאיכא ביה איסור דלפ"ע
דהוי איסור דאורייתא ולא רק שבות
האמירה דהוי מדרבנן, ואיסורא רבה נקט, אבל
לעולם ס"ל דאיכא ביה בהכי
נמי לאיסור שבות דאמירה לעכו"ם, משום דנוקט דאיסור
שבות דאמירה לעכו"ם הוי נמי
אף באיסור לאו, והאי דנקט טעמא דב"נ מצווין על
הסירוס היינו כדאמרן דתפס לבאר
דאיכא בהכי אף איסור דאורייתא דלפ"ע. וק"ל. וגם
יוכיח בזה אשר הרא"ש והמאירי
דהזכירו את דברי השאילתות הנ"ל לא כתבו לדייק כלל
מדבריו אלה דהוא עומד בשיטת
הסוברים דליכא איסור דאמירה לעכו"ם באיסורי לאוין,
שמע מינה דאין שום הכרע בדברי רב
אחאי אלו. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi