*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יד הערה ב
והנה לפי דברינו הנ"ל (בד"ה
ומה גם וכו') שהבאנו צד לבאר כי לעולם אפשר לומר
דאין כאן שום חזרה בדברי הרמב"ם
בדבריו שבספר היד מדבריו שבספר המצוות, כי לעולם
מה שכתב בספר המצוות ובמנין
המצוות דאיכא איסורא דאורייתא בנותץ מאבני ביהכ"נ
כדקאי קאי ומה שלא כתב דין זה
להדיא בספר היד החזקה היינו משום דנאמן הוא לשיטתו
שאין כותב בספר היד אלא אך ורק
דברים המפורשים להדיא ממש בדברי חז"ל בתלמודים
ובמדרשים ובספרי וכו' ואפילו
שיהיו הדברים אמת לאמיתה של תורה אבל כיון שהם
נראים מסברא ואינו מפורשים ממש
בדברי חז"ל אינו כותבם וכמו שכתב זאת הרמב"ם
גופיה והפוסקים הנ"ל. וה"נ
י"ל דאע"ג דס"ל לדינא דיכא איסורא דאורייתא בנותץ
מאבני ביהכ"נ וכמבואר בדבריו
בס' המצוות, אבל בס' היד לא כתב לענין זה להדיא
כיון דמקור דין זה הוא מהספרי בפר'
ראה בפסוק "לא תעשון כן לה' אלוהיכם" והתם לא
מפורש אלא רק ענין הנותץ אבן
מאבני המקדש והמזבח וכו' ואין מוזכר שם ביהכ"נ ולכן
גם הרמב"ם לא כתבו בס' היד
אע"ג דלעיקר דינא הכי ס"ל.
ושו"ר דהשד"ח שם בהמשך
דבריו (בד"ה וראיתי להרב וכו') הביא את דברי הרב נר מצוה
(ח"א סימן י אות יח) שכתב דמה שלא הזכיר הרמב"ם
איסור נתיצת דבר מביהכ"נ וביהמ"ד
היינו משום דבכלל מקדש הם וכמ"ש
המרדכי, ומיהו נראה דאם נתץ דבר מביהכ"נ אין בו
מלקות מן התורה דהרמב"ם לא
כתב בהדיא דלוקה אלא בסותר אבן מן המזבח. עכ"ד.
יעו"ש. וס' זה אמ"א
לראות בו בגוף הדברים, אולם מה שעולה ומתבאר הוא דכוונתו
לומר כי אע"ג דהרמב"ם
השמיט מלכתוב בהדיא דין איסור נתיצת אבני ביהכ"נ בס' היד
מ"מ דין זה כלול במש"כ
דיש איסור בנתיצת אבני המקדש דביהכ"נ נמי בכלל מקדש הוא
ואית ביה איסור דאורייתא. ומכללם
של דברים ע"פ דרך זו אתה למד שיש לומר דאין כאן
סתירה בדברי הרמב"ם כי מש"כ
בס' המצוות ובמנין המצוות דאף בנותץ מאבני ביהכ"נ
איכא איסורא דלא תעשון כדקאי קאי,
ומה שהשמיט בס' היד מלכתוב להדיא דין ביהכ"נ
כיון שאין הוא מוזכר להדיא בדברי
חז"ל כספרי והרמב"ם אינו כותב בס' היד אלא רק
מה שמפורש בדברי חז"ל, אבל
נתכוין לרמוז דבר זה במש"כ דאסור לנתוץ מאבני המקדש
דאבני בית הכנסת בכלל, כי הדין
דין אמת דאף הנותץ אבן מבית הכנסת עובר באיסור
דאורייתא וכמתבאר מס' המצוות, ונמצא
שאין כאן שום סתירה בדברי הרמב"ם. וק"ל. ואף
שיש בדברים אלה מעט מן הדחק מ"מ
כל כי הא הוי כעין מש"כ הגאון בעל החיי אדם
(בנשמת אדם כלל לו סעיף ו) דכדי שלא יהיה הפוסק סותר את
דבריו, יש ליישב אותם
אפילו בדבר שהוא דוחק גדול. ע"ש.
וכן מבואר כיו"ב גם בשו"ת בנין עולם חיו"ד
(סוס"י נא), וכ"כ ג"כ הגרי"ח בס' רב
ברכות (מער' ס כלל א) דכדי שלא יהיה קשה על
הפוסק מדידיה אדידיה, אפילו דוחק
גמור יש לסבול כדי לבאר את דבריו. ע"ש. וכבר
כתבנו מזה בס"ד בכמה דוכתי, וראה
גם בס' ברית יעקב (סי' לא אות ב). ע"ש. וממילא
הכ"נ כדי שלא יהיו דברי
רבינו הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל כסותרים זא"ז, אע"ג שאפשר
לומר בדרך פשוטה, דחזר בו ביד
החזקה ממש"כ בס' המצוות ובמנין המצוות, מ"מ כאמור
אולי עדיף טפי ליישב את דבריו אף
בדבר שהוא דוחק. וצ"ע.
ומ"מ בעיקר דברי הרב נר מצוה
שהביא השד"ח שכתב דמה שהרמב"ם לא הזכיר [בס' היד
החזקה] איסור נתיצת דבר מביהכ"נ
וביהמ"ד היינו משום דבכלל מקדש הם, וצריך ביאור
מעט בדב"ק, כי הנה בלשונו של
הרמב"ם לא מוזכר כלל לשון כולל של "מקדש", אלא זה
לשונו בהל' יסודי התורה (פ"ו
ה"ז): הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או
מן ההיכל או משאר העזרה לוקה, שנאמר
וכו', וכן הוא לשונו ג"כ בהל' בית הבחירה
(פ"א הי"ז): וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח, או
מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך
השחתה לוקה, שנאמר וכו'. ע"ש.
וא"כ נמצא דלשון הרמב"ם אינו לשון כולל אלא מפורט
שנקט מזבח היכל עזרה וכו', וא"כ
היכן רמוז כאן בדבריו ענין ביהכ"נ כי שוב י"ל
דבדוקא נקט את אלה. וצ"ע.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi