* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן יא הערה ד
וששון הוא מילה, כדאיתא במגילה (טז ע"ב)
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"
אורה זו תורה וכו' ששון זו מילה. ע"ש.
וכדכתיב נמי בקרא (תהילים קיט קסב) "שש
אנכי על אמרתך", שהוא ענין המילה,
עי' היטב בדברי רש"י שבת (קל ע"א) ד"ה שש.
יעו"ש. ונראה לומר דהאי דאפקיה למילה
בלשון "ששון" ולא בלשון "שמחה", כי הנה
ההבדל בין ששון לשמחה הוא, ששמחה הוא
ענין שאין בו שום צד עצב כלל, אולם ששון
הוא שמחה שיש בו ג"כ צד של עצב.
ומצות המילה על אף שבודאי שמחים בה, כדאיתא בשבת
(קל ע"א) כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה
כגון מילה, עדיין עושים אותה בשמחה. וכן נמי
אמרינן במדרש רבה (ריש פר' תזריע), למה
נתנה מילה ליום השמיני כדי שלא יהיו כולם
שמחים, ואביו ואימו עצבין וכו'. ע"ש.
מ"מ צד עצבות במקומה עומדת, דהא סו"ס הרך
הנימול יש לו את צער המילה, אשר באמת
מהאי טעמא הביא האבודרהם (הל' ברכות שער ג)
דאין לברך שהחיינו בברית מילה, משום דאין
מברכין לברכה זו אלא על מצוה שיש בה
שמחה גמורה, ובמילה יש צער לתינוק. ע"ש.
וכן אמרינן נמי בפ"ק דכתובות (ח ע"א)
דאין מברכים "שהשמחה במעונו"
בברית מילה משום דאיכא צערא לינוקא. ע"ש. וע"ע תוס'
סוכה (מו ע"א) והגהות מימוניות
(פ"ג דמילה ה"ג), ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רמה).
ע"ש. ומכיון שכן קרי לה למילה בלשון
"ששון". וק"ל. (ושוב שמעתי שהגר"א ג"כ עמד
לפרש כיו"ב דזהו ההבדל בין ששון
לשמחה, דששון היינו שאין השמחה שלימה, וחפשתי
בספרי הגר"א ולע"ע לא מצאתי
בדבריו כיו"ב. ובס' שפתי חיים (בביאורי תפילת הימים
הנוראים עמ' שנא) משמע מעט להיפך שבששון
השמחה היא יותר שלימה מאשר שמחה. ע"ש.
וי"ל). ושו"ר עתה בחידושי רבי
עקיבא איגר עמ"ס כתובות [דפוס חדש ירושלים תש"ן]
שהובא שם (בהקדמה) כעין דברים אלו בשם
הגאון רבי עקיבא איגר שכ"כ בשמו בסוף ספר
אמרי בינה, לבאר הפסוק "שש אנוכי
על אמרתך כמוצא שלל רב" דפירש כי מי שמוצא
בדרכו אוצר גדול ואין לו כלים להניח את
כל האוצר בתוכם בלעדי מה שיוכל לקחת בידו
וכפלי כפליים צריך להשאיר שם, והנפש לא
תמלא, אף כי הוא שמח בליבו באשר מצא אוצר
זה מכל מקום צר לו על הנשאר אשר לא יוכל
לקחת וצריך להשאיר, כן אמר דוד המלך
עליו השלום "שש אנוכי על אמרתיך"
שחננתני אולם "כמוצא שלל רב" שצר לו על שלא
השיג הנשאר. עכ"ד. ע"ש. ולפי
דברים אלו מתבאר שפיר דלשון "שש" ו "ששון" הוא ענין
שמחה המהול בעצב, וממילא אייתי שפיר הא
דאמרן לפרש ד "ששון" הוא מילה מפני צערא
דינוקא דאית ביה. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi