* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן יא הערה ג
והנה נעין זה ביארתי בדרך רמז דברי מרן
בשו"ע יו"ד (סי' רסד ס"ב) שכתב, בכל מלין
ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת
וכו' ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין
בין במספרים ונהגו למול בסכין. ע"כ.
ולכאורה אינו ברור מאי "מצוה" איכא למול
בברזל. ואיברא דדברי מרן הללו הם לשון
הרמב"ם (פ"ב דמילה ה"א) שכתב נמי כיו"ב
בכל מלין וכו' ומצוה מן המובחר למול בברזל
וכו'. יעו"ש. וכ"כ נמי הטור ביו"ד
(סימן רסד). ע"ש. מ"מ עדין
לא ברור מהו המקור ומהו הטעם למצוה זו. וגם הנה הרב
המגיד הכסף משנה והמגדל עוז בהרמב"ם
שם לא ביארו כלל מקור וטעם למצוה זו. ובס'
שולחן גבוה למהר"י מולכו ביו"ד
(סי' רסב ס"ק כא) מצאתי שציין על דברי מרן הללו
דמצוה למול בברזל וכו', וכתב, דברי עצמו
של הרמב"ם הם וראויים לאומרם דהא הברזל
חריף וחותך טפי משאר דברים הללו [זכוכית
וכו'] ואפילו במיתת הרשעים אמרינן "וחי
אחיך עימך" ברור לו מיתה יפה כל
שכן במצות מילה דתינוק שאין בו חטא דמצוה מן
המובחר לברור דבר חד שיחתוך מיד. עכת"ד.
ע"ש. ואולם ק"ק במאי דקאמר מר דדברי
הרמב"ם הללו "הם דברי עצמו
ומדעתו", דהא אמרינן כבר לעיל דכל כה"ג שהרמב"ם אומר
ענין זה מעצמו ומדעתו דעת עליון ואין
מקורו מהש"ס ומדברי חז"ל בתלמודים ומדרשיהם
הוא אומר "יראה לי", וכמ"ש
הרמב"ם גופיה בתשובתו לרבי פנחס הדיין הנזכרת לעיל,
וא"כ היה צריך לומר כאן "בכל
מלין וכו' ויראה לי דמצוה למול בברזל מפני שהוא חד
וכו'" ומדסתם דבריו משמע שאינם דברי
עצמו. ובערוך השולחן לגרי"מ עפשטיין (שם
סעיף טו) ראיתי שכתב בענין זה, מצוה למול
בברזל וכו' ויראה לי שדבר זה מפורש
ביהושע דכתיב "בעת ההיא אמר ה' אל
יהושע עשה לך חורבות צורים ושוב מול את בני
ישראל" ותרגם יונתן "אזמלין
חריפין" וכן פרש"י, כדכתיב בתהילים "אף תשיב צור
חרבו" שמע מינא דכן הוא עיקר המצוה,
והא דכתיב "ותיקח ציפורה צור" וגו' [דהוא
אבן ואינו ברזל] י"ל מפני שהיו בדרך
ולא נזדמן לה סכין יפה למול בו. עכ"ד. ע"ש.
וגם לדברים אלה לא ברור עדיין היכן מקורו
בדברי חז"ל. (ואפשר דמקורו הוא מדברי
תרגום יונתן בן עוזיאל הללו דכבר הבאנו
בדברינו בס' מזהב ומפז (עמוד תט) דבהרבה
דברים מתאימים דברי הרמב"ם לתרגום
יונתן בן עוזיאל. ע"ש. וצ"ע). ואמנם ראיתי
שהגר"א בהגהותיו לשו"ע יו"ד
(שם אות יז) ציין על דברי מרן הללו דמצוה למול בברזל
וכו' את דברי הגמרא ריש פרק רבי אליעזר
דמילה (שבת קל ע"א) דתנן התם ועוד אמר ר'
אליעזר כורתין עצים [בשבת] לעשות פחמין
לעשות ברזל וכו'. ע"ש. ופשט כוונתו נראה
דמדתנן דר"א שרי לעשות פחמים בשבת
כדי להכין כלי ברזל למילה שמע מינא דכלי ברזל
הוא מובחר לעשות בו את המילה. ואף שלפ"ז
מתבאר דמקורו של הרמב"ם הוא מהש"ס דמס'
שבת, אולם עדין אינו ברור מאי "מצוה"
איכא בהכי וסגי ליה למימר "וראוי למול
בברזל וכו', ולמה נקט לשון "מצוה".
ועוד יש להקשות בזה דנקטי שיש מצוה לקחת
כלי ברזל למילה, ממאי דאיתא בזוה"ק פר'
לך לך (דף צה ע"א), "מזבח אדמה
תעשה לי וזבחת עליו כל עולותיך ואת שלמיך" וגו'
תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא [של
ברית מילה] כאילו אקריב כל קרבנין דעלמא
לקמיה דקב"ה וכאילו בני טדבחא שלימתא
קמיה, בגיני כך בעי לסדרא מדבחא וכו'
ואתחשיב קמיה דקודשא בריך הוא כאילו אדבח
עליה עלוון וקרבנין ענאה ותורי וכו'.
ע"ש. והרי דחשיב ליה לתינוק העושה
את הברית כמזבח ממש, [ובניצוצי הזוהר הביא שם
בשם הרב אור הלבנה שיש נוסחא שם מזב"ח
נוטריקון מ'ילה ז'מנה ב'יום ח'. ע"ש].
וראה נמי בזוה"ק פר' בשלח (דף סו
ע"ב) רבי יוסי אמר "ויכן משה מזבח" מזבח לכפרא
עלייהו וכו' מכאן אוליפנא דכיון דאתגזר
בריה דבר נש ואתגלייא ביה רשימא קדישא
קיימא ההוא איקרי מזבח לכפרא עליה. ע"ש.
והרי דה"נ קרי למילה מזבח. והא במזבח
כתיב (שמות כ כב) "כי חרבך הנפת
עליה ותחללה", וא"כ מאי מצוה איכא למול בברזל,
להיפך כיון דחשיב למילה כמזבח היה ראוי
להמנע ממילה בברזל.
ואיברא דעתה ראיתי לש"ך בפירושו
עה"ת (פר' שמות) שכתב על הפסוק "ותיקח ציפורה
צור" וגו' ולמה לקחה צור [שהוא אבן]
ולא סכין ואין לומר שלא היה מצוי אצלה כי מי
שלוקח אשתו ובניו למלון אין ספק שלוקחים
כל תשמישי הבית ואף סכין בניהם, אלא לפי
שהברזל לא היה לו חלק בקדושה כלל שנאמר
"לא תניף עליהם ברזל" לזה לא נזכר סכין
בתורה שאף בעקידה נאמר "ויקח את
המאכלת" דבר שחותך ואוכל ואינו סכין, וכן ביהושע
נאמר "עשה לך חרבות צורים"
ופי' בילקוט גלבין דטינרי, אבל כשבא דוד להרוג את
גלית בה' חלקי אבנים ונעשו אבן אחד והיה
כובע נחושת על ראשו של גלית א"ל לברזל
תרכך עצמך כדי שיכנס בך האבן ואעשה לך
מלך בקדושה דהיינו שיעשו ממך איזמל של
מילה וסכין של שחיטה וזה אחד מן הדברים
שהשליט הרך בקשה. עכת"ד. ע"ש. ולפי דברים
אלו אייתי דשפיר הא דנקטי "מצוה
למול בשל ברזל" דהוא לקיים ההבטחה שהובטח לברזל
לקחת אותו לצורכי קדושה כמילה וכדו'.
ומקורו של הרמב"ם היה ממדרש זה. וק"ל.
ושו"ר בפרישה בטור יו"ד (סי'
רסד סק"ז) שכתב שם לציין על דברי הטור שג"כ כתב הכי
דמצוה מן המובחר למול בברזל וכו', וז"ל:
שמעתי טעם על פי המדרש שכך הובטח לברזל
ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו
של גולית לפני דוד. עכ"ל. ע"ש. והרי שמביא
לבאר את ענין "מצוה" זו למול
בברזל ע"פ המדרש הנ"ל. [ואיברא דמקורו של "מדרש" זה
לא מצאתי בדברי רבותינו ז"ל היכן
הוא, והדרישה הביאו סתם "מדרש" וכן גם הש"ך
הנ"ל, וגם בס' מעם לועז שהובא שם
מדרש זה (בספר שמואל יז מט) צויין ע"ז (שם הערה
קפז) שהוא "מדרש קדום". יעו"ש.
ולא ברור איה מקום כבודו. ואיברא דאם אכן כך הוא
שהוא מדרש חז"ל ממש אפשר באמת שהוא
מקורו של הרמב"ם, דכאמור לעיל הרמב"ם נקיט
בדבריו נמי מדברי המדרשים. וראה גם בס'
זוכר הברית (סימן כו אות ע) שהביא מדרש
זה, וסיים בסוף ועי' שו"ת אמרי יושר
(ח"ב סימן קסו) ולהנ"ל לא קשה מידי. עכ"ד.
ע"ש. ונראה כוונת דבריו כי הנה בשו"ת
אמרי יושר (שם) הקשה מדוע נאמר ביהושע שמל
את העם "בחורבות צורים" והיינו
באבן כדפי' בילקוט שם "גלבין דטינרי" ומדוע לא מל
אותם בברזל, וכתב לתרץ, דכיון דהנימולים
היו טמאי מתים אם היה יהושע מל אותם
בברזל היו מעבירים אליו הטומאה כי הברזל
היה נטמא מהם והיה מטמא אח"כ את יהושע
שנוגע בברזל, ועל כן מל אותם באבן שאינו
מעביר טומאה. ע"כ. וע"ז כנראה משיב הרב
זוכר הברית דא"צ לזה כי לפי המדרש
הנ"ל מיושב דהרי לפני זמן דוד המלך ע"ה לא היו
מלים בברזל כלל רק באבן. וק"ל. ובאמת
ק"ק לומר כן דלהכי לא מל אותם בברזל כי לא
לגעת בהם, והרי סוף סוף לצורך המילה היה
צריך לאחוז בהם באיזה דרך באחד מהפעולות
אם לחיתוך ואם למציצה. וצ"ב].
אולם הנה ראיתי בשולחן גבוה יו"ד
(שם ס"ק כב) שכתב להעיר על דברי הפרישה הללו
דדוחק לומר שקודם מעשה זה של דוד הע"ה
לא היה מצוה מן המובחר למול בברזל, אולם
לפי הטעם שכתב הוא גופיה [הרב שולחן גבוה
הנ"ל] דהוי משום "וחי אחיך עמך" ברור
לו מיתה יפה וכו' נראה דמזמן אברהם אבינו
ע"ה מצוה היה למול בברזל כדי שלא יגרם
לתינוק צער מיותר. ע"ש. [ובאמת כטעם
זה ראיתי שכתב מדנפשיה גם הלבוש (בסימן זה
סעיף ב), ומצוה מן המובחר למול בברזל
שהוא חריף ביותר ואינו מכאיב כל כך. ע"ש].
א"כ לפ"ז אפ"ל דבאמת מקורו
של הרמב"ם הוא מדברי המשנה דריש פרק ר"א דמילה (הנ"ל)
דחזינן מהתם שיש ענין לחזר לעשות המילה
בברזל עד שלדעת ר"א מחללין ע"ז את השבת,
והטעם בזה הוא למנוע צער מהתינוק, וזה
שכתב מצוה למול בברזל וכו' היינו מצוה
למעט בצערו, אבל יסוד הענין של מילה בברזל
הוא מדברי חז"ל. וק"ל.
ברם לפי הדרך הנ"ל שכתב בס'
"גלי רזא" לבאר ע"פ הסוד דמשו"ה יש לעשות הפריעה
בציפורן כיון שהוא קליפה ויפרע את הקליפה
וכו' שכוחות הטומאה עצמם יבעטו
באדוניהם וכו', הנה עלה בליבי לבאר בס"ד
ע"פ דרך זו גם את הענין לעשות המילה
בברזל שהזכירו הרמב"ם הטור ומרן
(הנ"ל), די"ל שהוא נמי מהאי טעמא, וזאת בהקדים
מש"כ בספר הברית (מאמר יא פרק ב)
בשם הקדמונים, שז' כוכבי הלכת כל אחד מהם פועל
במין אחד של המתכות, שבתאי - בעופרת,
צדק - בבדיל, מאדים - בברזל, חמה - בזהב,
נוגה - בנחושת, כוכב - בכסף חי (כספית),
לבנה - בכסף. ע"ש. והנה אמרינן בגמ' שבת
(קנו ע"א) האי מאן דנולד במזל מאדים
יהי גבר אשיד דמא [שופך דם - רוצח], א"ר אשי
אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא. ופי'
מהרש"א בחידושי אגדות (שם) דהיינו
שנגזר על אדם זה שנולד במזל מאדים שיהיה
שופך דם והבחירה בידו של האדם לכוין
הדבר לדרך אשר ירצה כרצונו או שיהיה אומן
המקיז דם לרפואה שהוא ענין הרשות, או
גנב המלסטם והורג שהוא איסור, או מוהל
שהוא מצוה. עכ"ד. ע"ש. [וראה עוד בביאור
הגר"א למשלי (כב ו) על הפסוק
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"
שביאר שם דהאדם אי אפשר לו לשבור את דרכו
כלומר מזלו שנולד בו, אלא שניתנה
הבחירה ביד באדם שיוכל לאחוז במזלו ולהעמידו
כפי שירצה או צדיק או רשע או בנוני,
וכהא דחזינן בדברי הגמ' דשבת כאן במאן
דנולד במזל מאדים שיהיה או מוהל שהוא דרגת
צדיק כי עושה מצוה, או טבח (שוחט) שהוא
בנוני, או ליסטים שהוא רשע ושופך דמים
כמשמעו, וזהו שנאמר "חנוך לנער על
פי דרכו" - לפי דרך מזלו וטיבעו תחנכהו
ותדריכהו לעשות מצות, ואז גם כאשר
"יזקין לא יסור ממנה", אבל כשאתה מכריחו כנגד
טיבעו עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ
בעת שיוסר עולך מעל צוארו יסור מזה כי
אי אפשר לו לשבר מזלו. עכת"ד. ע"ש].
ומתבאר לפ"ז דשפיכת דם המילה הוא תיקון
למוהל שנולד במזל מאדים, וכאמור לעיל
דהשולט בברזל הוא מזל מאדים, על כן יש מצוה
לקחת הברזל למול בו כדי לתקן המזל הזה
דמאדים ולכוף את הדבר הרע לצד הטוב, וכעין
הא דאמרינן בפריעה שיבעטו הכוחות הרעים
באדוניהם, והוא חלק מתיקון מצות המילה
להשלים את תיקונו של המוהל, ולפ"ז
מיושב נמי הא דאקשינן לעיל דכיון דהמילה הוי
כמזבח מאי מצוה לקחת ברזל איכא הא כתיב
במזבח "לא תניף עליו ברזל", ולמתבאר י"ל
דהיינו טעמא שהרי שם בענין המזבח ביארו
רבותינו (מידות פ"ג מ"ד) שהטעם הוא שלא
יונף הברזל שהוא מקצר ימיו של אדם [שעושים
ממנו כלי משחית] על המזבח שהוא מאריך
חייו של אדם. אבל הכא אדרבא זהו תיקונו
לכוף את מזל המאדים וכל גונדא דיליה לצד
הקדושה, [כיון דמעשה המילה הוא גם תיקון
למוהל שנולד במזל מאדים], ועצם המזל
נכפף ע"י שזה שופך דם לצורך המילה
שהוא ענין קדושה, וגם הברזל שהמאדים שולט עליו
לוקחים אותו למצוה, ולכן קאמר מצוה למול
דוקא בברזל כיון שעי"ז נשלם התיקון
דמאדים לגמרי לכוף את כח זה כולו למצוה.
וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi