* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת
פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד, הערות סימן יא הערה א
והנה לגבי דברי
הגמ' הללו דמס' יבמות (הנ"ל), דעולה ומתבאר שאברהם אבינו ע"ה לא
נצטוה על הפריעה,
וציווי זה לא נאמר אלא ליהושע, בילקוט שמעוני (יהושע רמז ה)
ג"כ מובא כיו"ב
דאברהם אבינו לא נצטוה על הפריעה. ע"ש. אולם הנה מדברי הירושלמי
שבת (פרק יט הלכה
ב) דדרשינן התם על הפסוק שנאמר באברהם (בראשית יז יג) "המול
ימול יליד ביתך"
וגו', המול ימול מכאן לשני מילות, אחד למילה ואחד לפריעה ע"ש.
מזה משמע דא"א
ע"ה אכן נצטוה כבר על הפריעה, ודלא כהגמ' ביבמות. וראה גם בדברי
רש"י סוף פר'
לך לך (פי"ז פכ"ה) על הפסוק, "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר
ערלתו", שהביא
את דברי המדרש רבה דאיתא התם, באברהם לא נאמר "את", לפי שלא היה
חסר אלא חתוך בשר
שכבר נתמעך ע"י תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה
ולפרוע המילה לכך
נאמר בו "את". ע"כ. ומדברי המדרש הללו מבואר נמי דאברהם אע"ה
נצטוה על הפריעה.
אמנם עי' ביפה עינים ובחשק שלמה בגמ' דיבמות (שם), שעמדו לבאר,
כי אע"ג דמדברי
הירושלמי דשבת הנ"ל מבואר דילפינן פריעה מהפסוק ד "המול ימול"
ומזה מבואר דאאע"ה
נצטוה על הפריעה, מ"מ יש לומר דרב דדריש בגמ' דיבמות דא"א לא
נצטוה על הפריעה,
לשיטתיה אזיל, דהא בירושלמי דשבת שם הוא דורש הפסוק דהמול ימול
לענין אחר, דמכאן
לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. ע"ש. וראה גם
במהר"ץ חיות
בחידושיו ליבמות (שם סוד"ה תה"ד לא ניתנה וכו') ובשו"ת שאגת אריה
(סי' מט ד"ה
אלא שבזה) ובתורה תמימה פר' לך לך (פרק יז אות לז) מה שכתבו בענין
זה עוד. ע"ש.
וראה גם בתוס' יבמות שם (עא ע"ב ד"ה לא ניתנה) שעולה מדבריהם
דאברהם אע"ה
עשה הפריעה על אף שלא ניצטוה כמו הרבה מצוות שלא נצטווה עליהם
וקיימם וכעין הא
דאיתא בגמ' יומא (כח ע"ב) דאפילו עירובי תבשלין קיים אאע"ה.
ע"ש. ועוד
קצת יש להתבונן בזה דהרי משמע דמצות הפריעה היתה גם בזמן משה ואהרן
עוד לפני זמן מלוכת
יהושע, וכדאיתא במדרש במדבר רבה (פר' נשא פי"א פיסקא ו) גבי
אכילת קרבן פסח
משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע
ומשה משקה וכו'.
ע"ש. ואולם לפי המבואר בתוס' יבמות (הנ"ל) אייתי שפיר, שהקשו
שם, וא"ת אם
לא ניתנה פריעה עד יהושע היכי גמרינן מיניה הא כתיב (ויקרא כז) "אלה
המצות" וגו'
שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכמבואר בגמ' שבת (קד ע"א), וכתבו
לתרץ דיש לומר שהלכה
למשה מסיני הוא מצות הפריעה ויהושע אסמכיה אקרא. ע"ש. אולם
ק"ק דהא במדרש
דריש ליה הא על קרבן פסח מצרים. ויש ליישב, ואולם עדיין צ"ב.
וע"ע בפסקי
רבינו מנחם ריקאנטי בדיני מילה (סי' תקצח), שהביא בשם ר"א ממיץ,
דאע"ג דאמרינן
מל ולא פרע כאילו לא מל, מ"מ לפי דברי המדרש רבה הנ"ל דחזינן
דאברהם לא פרע כיון
שככר נתמעך ע"י תשמיש, י"ל דהני מילי דצריך פריעה הוא דוקא
בקטן, אבל בגדול
א"צ לפרוע, והיינו נמי דחזינן במעשה דקטיעא בר שלום (בגמ' עבודה
זרה י ע"ב)
שמל ולא פרע ונחשב ע"י כך לגר צדק, כיון שהיה גדול. והקשה מזה על בעל
הלכות גדולות שפירש
דפריעת מילה לא ניתנה לא"א ע"ה כמבואר בגמ' דיבמות, וא"כ
קשיא דהא חשיב לקטיעא
בר שלום גר גמור ומדוע הרי מל ולא פרע כאילו לא מל, ורק
אברהם אבינו ע"ה
לא פרע כיון שלא נצטוה. ע"ש. וראה גם בפי' מעשה בצלאל על פיסקי
הר"מ ריקאנטי
(שם) מה שכתב לפלפל בזה אם צריך פריעה בגדול וליישב את קושיית
הריקאנטי, ובסוף
דבריו כתב, דראוי שלא לשנות ממנהג רוב המוהלים שקורעין עור
הפריעה גם בגדול.
ע"ש. וראה גם בסידור בית עובד (דינים השייכים למילה אות יט,
עמוד קצ דפוס ליוורנו)
שהביא את דברי הכנה"ג [חיו"ד סי' רסד הגה"ט אות ז], שהביא
בפשיטות את דברי
הריקאנטי בשם ר"א ממיץ דמל ולא פרע כאילו לא מל, הנ"מ בקטן, אבל
בגדול א"צ
לפרוע. ע"ש. (ומה שמצויין שם בסידור בית עובד על הריקאנטי סי' תקסח,
והוא ט"ס,
וצ"ל סי' תקצח). ועכ"פ לפי דברי הירושלמי הנ"ל, יוצא דלא דרשינן בענין
יהושע דעשה הפריעה
בחורבות צורים, ולפ"ז ליכא את הראיה הנ"ל. וק"ל. ובענין זה של
צורת הפריעה עי'
לגאון הראש"ל רבי מיוחס בכ"ר שמואל בס' פרי האדמה על הרמב"ם
(פ"ב דמילה
ה"ב) שעמד לבאר שם בפרוטרוט ובטוטו"ד כיצד יש לעשות את פריעת המילה
אחר החיתוך, וסיים,
דזוהי הפריעה שנצטוה עליה יהושע במדבר. ע"ש. וגם בספרו מזבח
אדמה חיו"ד
(סימן רסד ס"ג) רמז על דבריו אלה שכתב בס' פרי האדמה לבאר את סדר
הפריעה. יעו"ש.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi