* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ט הערה א
וע"ע בבית יוסף חו"מ (שם) שציין
וכתב על דברי הטור במש"כ דבכל מילי דמצוה אין
בני החצר יכולים לעכב עליו, וז"ל:
ומ"ש רבינו דה"ה דבכל מילי דמצוה וכו' וכ"כ
הריטב"א בתשובה דלאו דוקא מלמד תינוקות
של בית רבן אלא ה"ה לעשות מדרש להרביץ
תורה או לדרוש בו לרבים כדי להגדיל תורה
ולהאדיר ולא תשכח תורה מישראל דכולן חד
טעמא הוא. עכ"ל הב"י. ע"ש.
ובפשטות נראה כוונתו לתשובת הריטב"א (בסימן כז).
יעויין שם. ברם בקושטא יש להתבונן במאי
דמרן ז"ל מעמיד את שיטת הריטב"א בשיטת
הטור דלכל מילי דמצוה אין יכולים לעכב,
דהנה מתורף דברי הריטב"א בתשובה שם מתבאר
דאמנם דס"ל דאין יכולים לעכב אף
שלא לצורך תשב"ר ממש היינו עכ"פ מילי דתורה
דוקא, וכמ"ש שם "להרביץ תורה
או לדרוש ברבים" משום דסו"ס עיקרא דמילתא חד טעמא
הוא להגדיל תורה, והוי כטעמא דשרי בתשב"ר
מתקנת ר' יהושע בן גמלא שלא תשכח תורה
מישראל ח"ו, ומה לי לימוד תורה דקטנים
או תלמוד תורה דגדולים, קטן וגדול שם הוא
שלא תמוש תורה מפיהם דישראל ח"ו,
אבל גבי שאר מילי דמצוה אין הדבר מפורש בריטב"א
כלל, ומנא לן דבהא נמי אין השכנים מעכבים
לדעת הריטב"א. וכן ראיתי עתה כיו"ב
שהעיר ג"כ בס' דרופתקי דאורייתא
לגרי"ס יצ"ו (ח"א סו"ס יט) דעד כאן הריטב"א לא
ס"ל דאין בני החצר יכולים לעכב אלא
דוקא במילי דמצוה השייכים לתלמוד תורה והרבצת
תורה, כבית מדרש לתורה או לדרוש בו לרבים,
אבל לעשות שאר מילי דמצוה כגון לחלוקת
צדקה ולהתפלל בעשרה שאינו ממילי דתורה
וסעיפיה לריטב"א ז"ל נמי אסור. ע"ש.
ועוד יש להוסיף דהא חזינן כבר דהרמב"ן
פליג על הטור וס"ל דתשב"ר בדוקא הוא דאין
יכולים לעכב בעדו, אבל לשאר מילי דמצוה
מעכבים, והא הריטב"א תלמיד תלמידו
דהרמב"ן הוה (דהריטב"א תלמיד
הרא"ה היה והרא"ה תלמיד הרמב"ן, עי' שם הגדולים ח"א
מער' י' אות פט, ומערכת מ אות קסב. ע"ש).
וכללא נקטינן תלמיד בשיטת רבו אזיל עי'
ס' ברית יעקב (ריש סימן כב ובהערה א'
שם). יעו"ש. וממילא י"ל נמי דהריטב"א אזיל
בהכי בשיטת רביה דרביה. וק"ל. ולחומר
ההערה הנ"ל י"ל דמרן ז"ל ס"ל דהריטב"א אזיל
בשיטת הטור מדכתב בתשובה הנ"ל
"ולאו דוקא מלמד תינוקת של בית רבן" וכו' ומבבא זו
משמע לכאורה דלכל צורך מצוה אין מעכבים,
אולם אי משום הא קשיא מסיפא דדברי
הריטב"א שם שכתב "כדי להגדיל
תורה ולהאדיר ולא תשכח תורה מישראל דכוליה חד טעמא
הוא" דמשמע דבתלמוד תורה דוקא מיירי,
דאמנם לא בעינן תשב"ר דוקא מ"מ תלמוד תורה
דוקא כעינן דהוי נמי מטעמא דתקנת ר' יהושע
בן גמלא שלא תשכח תורה מישראל. ועוד
צ"ב. [ושוב עלה בליבי ליישב דברי
אדונינו מרן זיע"א דס"ל דהעיקר בדברי הריטב"א
הוא הא דנקט ברישא "ולאו דוקא מלמדי
תינוקות של בית רבן" וממילא ס"ל דה"ה לכל
מילי דמצוה, והא דנקט בסיפא "אלא
ה"ה לעשות מדרש להרביץ תורה" וכו' לאו דוקא הוא
אלא כיון דמיירי התם בנידון השאלה בכיו"ב
באחד מבני מבוי שמכר חצרו לבני חבורה
לעשות בו מדרש ורוצים לעכבו וכו' וע"ז
השיב "אלא ה"ה לעשות מדרש" וכו' ולעולם
בעיקר דינא ס"ל דבכל המצוות אין
מעכבין עליו, והשיב לשון זה כיון שהוא על נידון
השאלה של עשיית מדרש, ולכן שפיר כתב מרן
דהריטב"א אזיל בשיטת הטור. וק"ל]. וגם
עוד צ"ב מאי הוי דעת הרמב"ן
בלימוד תורה דגדולים, האם ס"ל דגם בזה אינו יכול
לעכב ודעת הריטב"א והרמב"ן
אחת היא, או דעת הריטב"א אמצעית היא והוי ג' שיטות,
והיינו להטור כל מילי דמצוה אין מעכבים
עליו, להרמב"ן דוקא תלמוד תורה דתשב"ר
דזהו תקנת ר' יהושע בן גמלא אבל דגדולים
לא, ולהריטב"א כל מילי דתורה שרי בין
קטנים בין גדולים אבל למצוה לא.
ושו"ר הלום לגאון מהר"י טייב
בס' ערך השלחן חו"מ (סי' קנו סק"ג) שעמד נמי על
דברי הריטב"א בתשובה שהביא הב"י
ודייק דמשמע מדבריו דס"ל כהטור דלכל מילי דמצוה
אין יכולים לעכב עליו, והעיר דמפשט דברי
הריטב"א לא משמע כן ושכן מבואר גם
בכנה"ג דמדברי הריטב"א עולה
דלשאר מילי דמצוה יכולים לעכב עליו ודלא כהטור,
ושכ"כ גם מהר"ם די בוטון. ע"ש.
והרי שרבנן קשישאי עמדו כבר על דברי הב"י הללו
להעיר בדב"ק כדברינו, ולפלא הוא
על הגרי"ס יצ"ו הנ"ל בס' דרופתקא דאורייתא שנעלם
מעינו הבדולח דברי מהר"י טייב וכנה"ג
הנ"ל שכבר עמדו בהערה זו מדוע מרן בב"י כתב
דהריטב"א ס"ל כהטור, הרי אין
דרכם שוה. ובענין שעמדנו בתלמוד תורה דגדולים
דחזינן מהריטב"א דאף בהכי אין יכולים
לעכב, והסתפקנו מאי הוי דעת הרמב"ן, עי'
היטב בפתחי תשובה חו"מ (סי' קנו
ס"ק יז) שהביא את תשובת הגרי"ש נתנזון בס' יד
שאול (סו"ס רמה) שמבואר בדבריו דאין
חילוק בין ת"ת דתשב"ר לת"ת דגדולים הלומדים
גפ"ת וכיו"ב דאין השכנים יכולים
לעכב עליו בזה. יעו"ש. וס' זה אמ"א לעיין בו
בתורף דבריו. ועכ"פ לא מוזכר בדברי
הפ"ת שעמד לחלק בזה בין דעת הריטב"א להרמב"ן,
ומשמע בפשטות דכו"ע ס"ל הכי
ואין השכנים יכולים לעכב ואף לדעת הרמב"ן ואע"ג
דבת"ת דגדולים מיירי. וראה גם בס'
אמונה ובטחון לחזו"א (פ"ג סי' יד), ובס' מנחת
צבי (שכנים סי' א סוף אות ח). יעו"ש.
וגם הלום ראיתי בס' ערוך השולחן להגרי"מ
עפשטיין חו"מ (סי' קנו אות ד) שכתב
שם דדעת הרמב"ם היא דרק ללמד תורה אין לעכב
בעדו [ודלא כהטור] כיון דת"ת שקולה
כנגד כל המצות, אבל שאר דבר מצוה יכולים
למנוע, וזהו נמי דעת הרמב"ן. ע"ש.
ומתורף דבריו אלה עולה נמי דהוא מעמיד את דעת
הרמב"ן דלכל מילי דתורה אין מעכבין
עליו ואף ת"ת דגדולים, וכאשר הוא נסי דעת
הרמב"ם שלכל מילי דת"ת אין
מעכבין עליו, דהרב ערוה"ש ס"ל דאין חילוק בזה. ונמצא
לפ"ז דאיפשטא בעיה, ואיכא הכא רק
ב' שיטות דלהרמב"ן ודעימיה מילי דתורה שרי בלבד
ועכ"פ זה בין בת"ת דגדולים
ובין קטנים ולהטור ודעימיה כל מצוה שרי. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi