* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ז הערה ד
וזכורני באשר נשאלתי לפני זמן כביר בילדותי,
אודות מנורות קטנות ושאר קישוטים
הנפוצים למכירה לצורך קישוטי סוכה, אם
מותר להשתמש בהם לצורך זה, משום שעיקרם של
קישוטים אלו מיוצרים בבתי חרושת בחו"ל
לצורך קישוט עץ האשוח, ביום חגם מולדו של
שיקוצם הארור המתועב, אותו האיש ימש"ו.
ואמרתי, כי אפילו שיש בעיקרו של דבר זה
של נוי הסוכה משום מצוה. וכהא דאמרינן
בגמ' שבת (קלג ע"ב) זה אלי ואנוהו,
התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה ולולב
נאה וכו'. וכאשר כתב האליה רבה (בסי'
תרלח סק"ט) דאיכא מצוה לתלות נוי בסוכה,
וכיו"ב כתב ג"כ השל"ה
והביאו במשנ"ב (שם סקי"א) דראוי ליפות הסוכה בקרמין
וסדינין ולתלות בה פירות חשובין. ע"ש.
וראה גם בספר חסידים (סי' רסג). יעו"ש.
מ"מ אין חשש לתלות קישוטים אלו אע"ג
שמיוצרים בביהח"ר עבור יום חגם. דעד כאן לא
כתב הראבי"ה הנ"ל שאין להשתמש
בנרות ושעוה של עכו"ם לצורך נר מצוה, - וכן הא
דהביא מרן (הנ"ל) שאין להשתמש בתכשיטי
הכהנים העכו"ם לשום מצוה, משום דמאיסי.
ועי' במג"א (סי' קנד סקט"ז)
שכתב, דה"ה לכל מילי דמצוה שאין עושין אותו מדבר
שהשתמשו בו לצורך עכו"ם. ע"ש.
- זה דוקא התם שכבר השתמשו ממש בדבר זה לצורך
העכו"ם, ואע"ג שביטלוהו ומותר
להדיוט מ"מ לא ישתמשו בו לצורך מצוה דגבוה דמאיס.
משא"כ הכא אפילו נימא דעיקר יצורם
של מנורות וקישוטים אלו הוא לצורך הנ"ל של
קישוט העץ הנזכר, מ"מ הרי עדין לא
השתמשו בו לשום צורך עכו"ם, ובכה"ג מנא לן
לאסור. ודבר הלמד מענינו הוא, דהרי מקור
דברי הראבי"ה הוא מהגמ' דע"ז הנז' (מז
ע"א) בדין המשתחוה לדקל לולבו מהו
למצוה, דמיירי שנעבד הדקל, והשתמשו בו לצורך
עכו"ם דנמאס בכך, משא"כ הכא
דעדין לא השתמשו בו. דאין לך בו אלא חידושו.
ושו"ר בשו"ת חתם סופר (חאו"ח
סי' מב), ומצאתי בס"ד שכתב להדיא כעין דברינו אלה,
שהשיב שם לרב השואל אודות נרות של בית
ע"ז שלא הודלקו מעולם אי נאסרו בהזמנה
ההיא לע"ז שלא להדליקם בכיהכ"נ.
וכתב ע"ז דבשולחן ערוך לא הוזכר לאיסור אלא דוקא
נרות שהודלקו וכיבן השמש שלהם, אבל בהזמנה
בעלמא לא הוזכר לאיסור. והדין עימו,
דהא מסקינן בתמורה (כט ע"א) דאין
הקדש לע"ז עד שיעשו בו מעשה. ע"ש. וכ"כ כיו"ב
בעיקרי הד"ט (סי' ח אות לח) בשם
ספר פרשת הכסף דנרות של עובדי ע"ז אין נאסרים
בהזמנה לחוד ומותר להדליקם בביהכ"נ
ולנר שבת ונר חנוכה. ע"ש. וראה גם בכה"ח (סי'
קנד סקפ"ג). ע"ש. [וראה בס'
פרשת הכסף הנ"ל (פ"ז מהל' עכו"ם, דף כח ע"א. והביא
דבריו ג"כ בס' דרכי תשובה יו"ד
סי' קלט סקל"ג) שהתם בנידון השאלה מיירי בישראל
שהוא סרסור בין הסוחרים ועכו"ם אחד
קנה ג' נרות של שעוה והקצה אותם והקדישם
להדליקם לפני ע"ז ונתנם לכומרים,
והכומרים הללו נתנו נר אחד במתנה לישראל הסרסור
הזה, ושאל אם מותר לו להדליק נר זה בביהכ"נ
לפני הס"ת, וכתב שם הרב כי לעולם
אע"ג דקיי"ל דאין הקדש לע"ז
וכל זמן שלא הדליקה לפני הע"ז לא נאסרה, מ"מ לגבוה
לכאורה י"ל דהוקצה לע"ז ונאסרה
וכעין המתבאר מדברי מרן ביו"ד (סי' קלט סי"ב)
שהוא מהמרדכי שכתב דנרות ושעוה של עכו"ם
אסורים לנר ביהכ"נ וכו', והרי השעוה לא
נעשה בה נר עדין ולא הדליקה לפני הע"ז,
ואפ"ה כיון שהוקצה לנר לע"ז ה"ז אסור
לגבוה. אבל יש לדחות דמאי דאמרינן דהשעוה
אסור לגבוה היינו כשכבר היתה בבית ע"ז,
משא"כ בנידון נר זה שלא היה עדין
בבית ע"ז כלל ולא אימאיס לגבוה. ולכן סיים שם,
דשרי להדליק נר זה בביהכ"נ וכן שרי
להדליק נר זה לנר שבת וחנוכה. ע"כ. והנה הספר
הזה אמ"א לעיין בו בגוף דבריו, אולם
לכאורה מה שעמד להביא ראיה מענין שעוה
דחזינן דאע"ג דלא נעשה בה נר ועדין
לא הדליקה לפני העכו"ם ונאסרה משום ההזמנה,
ושמע מינה דיש מוקצה לע"ז לגבי גבוה,
הנה בפשיטות יש לבאר דהא דכתב שם מרן והוא
מהמרדכי דאין להדליק "בשעוה של עכו"ם",
לא מיירי בשעוה שסתם הקדישה העכו"ם לע"ז,
אלא הכא מיירי בשעוה שנטף מנר שהדליקו
אותו כבר בבית הע"ז וזה אסף השעוה ועשה בה
נר חדש ולהכי אמאיס משום דלא היתה כאן
הזמנה בלחוד אלא ג"כ איתעביד בגופה דבר
המיאוס והשיקוץ להדליקה לפני הע"ז,
אבל לעולם בשעוה שהקדישה סתם לבית ע"ז לא
נאסרה, ובאמת כן מתבאר ג"כ מדברי
הט"ז באו"ח (סי' תרעג סק"י) דהכא מיירי בשעוה
שנטפה מנר שהדליקוהו כבר לפני הע"ז,
שכתב שם בענין נרות חנוכה, מצוה לקנות שעוה
מן המובחר ממה שנטף מן נרות ביהכ"נ
מאחר דאיתעביד בהו חדא מצוה, ויזהר שלא יקנה
שעוה מנרות של בתי תפלות שלהם דאע"ג
דנתבטלו מ"מ מאוסים הם לתשמישי מצוה וכ"כ
המרדכי פרק ר' ישמעאל בשם ראבי"ה
גם בנרות של שבת או של ביהכ"נ. עכ"ד. ע"ש. והרי
מבואר מפשט דבריו דהט"ז דמבאר בפשיטות
את דברי המרדכי הללו דמיירי בשעוה כזאת
שנטפה מנרות שהדליקום כבר לע"ז ולהכי
מאיסה ואין להדליק בה נר מצוה. ודו"ק.
וק"ל. וראה גם בב"ח ביו"ד
(סו"ס קלט) דג"כ הביא שם את דברי מהרש"ל שכתב דאסור
לעשות נרות של מצוה משעוה הנוטפת מנרות
שבבית העכו"ם, וכ"כ מרדכי ר"פ ר' ישמעאל
בשם ראבי"ה שקיבל מאביו רבינו יואל
ומביאו ב"י דאסורים לנר מצוה דשבת ויו"ט
וחנוכה או לביהכ"נ. ע"כ. וחזינן
דאף הב"ח מוקים לה בפשיטות בדכרי המרדכי דמיירי
הכא בשעוה כזאת שכבר נשתמשו בה לע"ז.
וראה גם בחיי אדם (כלל יז סעיף נב) שג"כ
מבואר בדבריו שם דהא דאמרינן דשעוה של
עכו"ם אסור להדליק בה נר של ביהכ"נ היינו
שעוה שנטפה מנרות שהדליקו כבר לע"ז.
שכתב שם, נרות של שעוה מבית הגוי אסור
להדליק בביהכ"נ, ונראה לי דהוא הדין
מן השעוה הנוטף מהם דעדין חזותיה עליו. ע"כ.
(אולם ק"ק מדוע החיי אדם הוצרך להביא
דין זה משום "יראה לי" והרי הוא דין מפורש
במרדכי הנ"ל. וצ"ב). וראה גם
בא"ר (סי' קנד אות טז) שג"כ מבואר בדבריו כיו"ב.
יעו"ש. וראה גם במשנ"כ (סי'
קנד סקמ"ד) שג"כ הביא שם בפשיטות את דברי החיי אדם
דשעוה הנוטפת מנרות שהדליקו לע"ז
אסור להדליק בהם נר ביהכ"נ, ותיכף ומיד סמיך
ליה את דברי החת"ס הנ"ל (בתשובותיו
חאו"ח סי' מב) דאם לא הודלקו עדין מעולם
ומכרן שמשן לישראל מותר אף לגבוה דלא
חל עלייהו שם נוי עכו"ם מעולם. ע"ש. וראה
גם בכה"ח (שם סקע"ט). יעו"ש.
והרי חזינן דכולהו נקטי בפשיטות דהא דאסר המרדכי
להדליק נר של מצוה משעוה של עכו"ם
לא מיירי בשעוה שיחד והקצה אותה לעכו"ם בלחוד,
אלא מיירי בשעוה שכבר נשתמש בה לע"ז
שהדליק נר לע"ז ושעוה זו נטפה ממנו, אבל
לעולם י"ל דכל שהקצה אותה לע"ז
בלחוד דאה"נ לא נאסרה דהא דאמרינן אין הקדש לע"ז
היינו אף לגבוה, וא"כ הערת הרב פרשת
הכסף מהא דכתב המרדכי דאסור להדליק אף בשעוה
של עכו"ם מיושבת שפיר, ותימא מה
נסתפק בזה דהרי דבר זה הוא כמבואר במרדכי. וק"ל.
וראיתי עתה גם בשו"ת חלקת יעקב חיו"ד
(סי' נג) שעמד לדון שם בענין נרות שכתוב על
הקופסא שהם מיוחדים להשתמש בהם בימי אדיהן
אם מותר להשתמש בהם להדלקת נרות
חנוכה, ועמד לדייק שם נמי דבהזמנה בלבד
אינם נאסרין וכו' וכמתבאר מלשון השו"ע
או"ח (סי' קנד סי"א) דדוקא
כשהדליקו בבית הע"ז והשמש כיבן נאסרים, אלא דהוקשה לו
מלשון המג"א שסיים וכתב (שם סקי"ז)
"וה"ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה
לע"א", ומשמע קצת דאפילו בעשיה
בלבד נאסר, אולם דחה דצ"ל דמיירי שנעשה לע"ז וגם
נשתמשו בו. ע"ש. והרי דנקט נמי בפשיטות
דדוקא בנשתמשו בו ממש רק אז נאסר].
[וראה במג"א (סי' קנד סקי"ז)
שהביא בשם הרא"ם דמותר לעשות מבית תיפלה של עכו"ם,
בית הכנסת, משום דהבית עצמו לא נעבד מעולם.
וראה בא"ר (שם סקט"ו) שכתב דאפ"ה
אסור לעשות ממנו ביהכ"נ קבוע, ובמשנ"ב
(שם סקמ"ה) כתב, דהעולם נוהגים להקל בזה.
אמנם בביאור הלכה שם (ד"ה נרות של
שעוה וכו') ביאר הדברים, דזה דוקא בבתי תיפלה
שלא העמידו בו אלילים בזה נוהגים להקל,
אבל שהעמידו בו אלילים אע"פ שעתה כבר
הוציאם אסור. ע"ש. וראה עוד בשו"ת
חתם סופר (או"ח סי' מב), ובשו"ת מהר"ם שיק
(חיו"ד סי' קנד), ובשו"ת מחזה
אברהם (סי' כז) שכתבו להחמיר בענין זה, דאסור
לעשות מבית תפלתם ביהכ"נ. ע"ש.
וע"ע בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' עב),
ובשו"ת בנין ציון (ח"א סי'
סג), ובס' שערים המצויינים בהלכה (סי' יג אות ח),
ובשו"ת אגרות משה (חאו"ח סי'
מט), ובשו"ת נצח יוסף (ח"א סי' י), מה שכתבו עוד
בענין זה. ע"ש. ועכ"פ עד כאן
לא נחלקו הפוסקים בענין זה אי שרי לעשות מבית תיפלה
ביהכ"נ, אלא משום דסו"ס השתמשו
בבית זה לצורך ע"ז שלהם, משא"כ הכא בנידון דידן
שלא השתמשו מעולם בחפצים אלו לצורך הכיעור
שלהם שרי, ואה"נ אם יבנו בית לצורך
תיפלתם ועדין לא נשתמשו בו י"ל דשרי
להופכו לביהכ"נ דהא אין הקדש לע"ז וכמתבאר
נמי מדברי ביאוה"ל הנ"ל. וק"ל.
ובכלל יש מקום לדון בענין זה אשר אלו העכו"ם
מקשטים את עץ האשוח שלהם ביום חגאם אם
איכא בזה משום אביזריהו דע"ז, דדילמא שכל
ענינו של דבר זה שעושים אותו הוא משום
מסמנא מילתא. ואכמ"ל].
והלום ראיתי להגר"ש ווזנאר בשו"ת
שבט הלוי (ח"ב סי' נז) ומצאתי שנשאל שם כיוצ"ב,
אודות נרות קטנים אשר הם מיוצרים לצורך
הדלקה בבית תפלתם של העכו"ם, ובהיות והם
נאים ונוחים להדלקה, יש שרוצים להדליקם
לנרות שבת האם מותר, או יש לחשוש משום
ביזוי מצוה. והשיב, כדאמרן לעיל, דעד
כאן לא כתב המרדכי דאיכא משום ביזוי מצוה
אלא בדבר שהיה כבר בבית ע"ז שלהם,
משא"כ הכא. ובמה שהזמינו לצורך ע"ז לחוד אינו
נאסר, כמבואר בתמורה (כט ע"א) דאין
הקדש לע"ז ואפילו לגבוה לא מאיסי, ומה גם
החת"ם הנ"ל (חאו"ח סי'
מב) כתב, דהיכא דליכא אלא הזמנה ושוב נתבטל ע"י המכירה
אין להחמיר בזה כלל, ובפרט שבתי החרושת
אינם מיצרים נרות אלו דוקא לצורך זה, אלא
עושים אותם לצורך כל דבר, וגם מכיון שהמכונה
מיצרת אותם ואין יד אדם נוגעת בהם,
אין כאן מחשבה הפוסלת. עכת"ד ע"ש.
ומינה גם בנידון דידן, דהיות וקישוטים
אלו עדין לא השתמשו בהם כלל לצורך העכו"ם,
ובמחשבה בלבד שחשבו עליהם לצורך קישוטיהם
אינו נאסר כמבואר, לכן שרי להשתמש בהם
לצורך נוי סוכה ולצורך מצוה. ופוק חזי
מאי עמא דבר, אשר נוהגים בית ישראל להשתמש
בקישוטים אלו, ואם אינם נביאים בני נביאים
הם. ועי' היטב בשו"ת שואל ומשיב
(מהדו"ק ח"ג סי' עב). ע"ש.
ועל כן י"ל כי הגם דמצאתי בשו"ת חלקת יעקב ברייש הנ"ל
(חיו"ד סימן נב) שנשאל אודות נרות
שכתוב על הקופסא דהם לצורך ימי אדיהן אם מותר
להדליק בהם נרות חנוכה וכו', והעלה דאע"ג
דמצד דינא אין לאוסרם מחמת מיאוס כיון
דבהזמנה בלבד אינם נאסרין וכו', מ"מ
הידור אין כאן כיון דסו"ס נעשו לצורך ע"ז.
יעו"ש. עכ"פ בנידון דידן בענין
הקישוטים הנ"ל שהוא ליום אידיהן י"ל כיון שאינו
ברור דהוי לע"ז ממש דשמא עושין קישוטין
אלו למסמנא מילתא לריש שנתם וקיל טפי.
וק"ל. וגם דמדברי שבט הלוי הנזכר
משמע דמתיר בזה לגמרי בלי שום חשש. [ועכ"פ מן
הראוי והחובה להמנע ולהרחיק מן הכיעור,
שלא להשתמש בקישוטים שיש בהם דמויות
מפוקפקות, כגון קישוט הדומה לעץ אשוח
וכדו' שהוא מזכיר את חוקיהם. וז"ב].