* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ז הערה א
והנה לפי מה שאמרנו לבאר בס"ד דעד
כאן לא קאמר מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל (שם) דלא
מצרפינן צד של ספק דשמא בטלו לס"ס,
אלא משום דאמרינן אוקמיה אחזקתיה דמעיקרא
שהיתה ע"ז ולא בטלוה. לפ"ז
יש לבאר ג"כ אשר ראיתי הלום בשו"ת חבצלת השרון ח"א
(חאו"ח סימן יב) שעמד לדון שם בענין
אבנים שהכינו אותם עבור בית ע"ז וחקוק עליהם
שו"ע ועכשיו רוצים לקנות אותם מהם
לבנות מהם בית מרחץ והעלה דשרי, משום דאפילו
נימא דהוי ע"ז שזכה בה ישראל הרי
לדעת הסמ"ג כל מה שאין לה ביטול הוא מדרבנן עי'
ב"י יו"ד (סי' קמו) ובט"ז
(שם סק"ב) ובהגהות יד שאול (שם), וכאן דהוי ספק נעבדה
הוי ספק דרבנן ולקולא. ועוד דהוי נמי
ספק ספיקא לקולא דילמא לא נעבדה ואת"ל
נעבדה דילמא ביטלה כמה שמכרה וכדעת הרסכ"ם
המוזכר בשו"ע (סי' קמו ס"ח) דאפילו
ע"ז עצמה שמכרה הגוי חשיב כביטלה.
ע"ש. וחזינן הכא דמצרף ענין זה דביטול לס"ס,
ולהנ"ל יש לבאר דהיינו טעמא דכיון
שיש הוכחה לביטול דהיינו במה שעמד ומכר אותה
דבכה"ג נמי לא אמרינן אוקמיה אחזקתיה
דחשיב כמוצא שברי צלמים דאמרינן שמא בטלום
כי יש רגליים לדבר, וכדחזינן במשנה דעכודה
זרה (נג ע"א) דלדעת רבי כל שהגוי מכרה
אמרינן דביטל לע"ז. וק"ל. ובאמת
זה מבואר ג"כ בדברי שו"ת איש מצליח הנ"ל (חיו"ד
סי' יד סוד"ה ותו איכא) שעמד לבאר
כיו"ב את יסוד דבריו של מרן בשו"ת אבק"ר דהא
דקאמר דאין לצרף הספק דשמא ביטלום היינו
משום דאמרינן אוקמיה אחזקתיה, והוסיף
הגאון שם בזה"ל: עד דאיכא הוכחה
כגון בשברים בש"ס דמ"א ע"ב לכל מר דכאית ליה או
במכרה ומשכנה לרבי דנ"ג ע"א.
עכ"ד. ע"ש. הא חזינן דכותב הרב ז"ל להדיא דאף באופן
שמכרה או משכנה חשיב שפיר הוכחה דמפקא
לחזקתיה קמייתא דעבדום. (ואמנם שציין הרב
שם דהיינו לדעת רבי (במתני' דע"ז
נג ע"א) וכוונתו בפשטות דהא חזינן דהוא לא
כחכמים דפליגי עליה וס"ל דמכרה או
משכנה לא ביטלה, וא"כ כ"ז הוא דוקא לדעת רבי
דס"ל מכרה או משכנה ביטלה, מ"מ
הרי בשו"ת חבצלת השרון הנ"ל מיירי לדעת הרמב"ם
דס"ל מכרה או משכנה בטלה כדעת רבי.
וק"ל ודו"ק היטב). והנה באמת יפה עורר שם הרב
איש מצליח על יסוד זה דאמרינן דכל דמכרה
העכו"ם אפקה לחזקתיה קמייתא דעבדום
ושפיר מצרפינן בכה"ג לס"ס ספק
דשמא ביטלה, דהרי התם בעובדא דמרן בשו"ת אבק"ר נמי
מיירי במכרה שקנה הישראל מטבע זה מהישמעאלי
וכו' ואפ"ה לא הסכים מרן לצרף ספק
דשמא ביטלו לס"ס, וכתב הא"מ
לבאר דהיינו משום דס"ל למרן דהכא לא ברירא מילתא דהך
הנוצרי מכרו לישמעאלי דשמא נאבד ממנו
והישמעאלי הזה מצאו ובשעה שמכרה הישמעאלי
לישראל לא הוי ביטול, דישמעאלים אינם
מבטלים ע"ז של נוצרים. וכמ"ש מרן בב"י סי'
קמו ובהגה שם ס"ה, הא במקום שהנוצרי
גופיה הוא שמכרה לע"ז אה"נ דחשיב ביטול
ומצרפינן ליה לס"ס. ע"ש. וא"כ
הכל מבואר שפיר. וק"ל.
הן אמת דעדין יש לעורר כי הנה במה שכתבנו
דבשו"ת חבצלת השרון ס"ל לצרף לס"ס את
דעת הרמב"ם דמכירה חשיב כביטלה,
ואמרנו לבאר דכל כה"ג שמכרה העכו"ם חשיב נמי
הוכחה ורגליים לדבר דאפקא לחזקה קמייתא
דעכדום וכמש"כ הרב איש מצליח לדעת רבי
במתני' דע"ז (נג ע"א), הנה
לכאורה יש לומר כיון דחזינן דפשט מרן בשו"ע (סי' קמו
ס"ח) שהביא שם בדעה קמייתא בסתם
דמכרה או משכנה לא הוי ביטול ומבואר שכן הוא
דעתו של מרן ז"ל לדינא ודלא כהרמב"ם,
א"כ יוצא דלדידן אפילו בגוונא דמכרה העכו"ם
עדין לא חשיב כאפקה לחזקה קמייתא ובכה"ג
נמי לא מצרפינן לס"ס ספק דשמא ביטלו.
ודו"ק. ושו"ר גם הלום בס"ד
בשו"ת צור יעקב (ח"א סי' ו) אשר הובא שם כשאלה הנ"ל
שנשאל בשו"ת חבצלת השרון הנז' באבנים
שנעשו לצורך בית ע"ז וחקוק עליהם שו"ע וקנו
אותם לבית מרחץ וכו', (ובאמת הוא כשאלה
הנ"ל כדמותה וכצלמה, ומהמתבאר עולה
דהשואל הוא אותו הרב השואל הר"ר
יעקב יצ"ק אב"ד בריטש וכנראה שעמד לשאול שאלה זו
גם מהרב בעל שו"ת חבצלת השרון וגם
מהרב צור יעקב, והם שני כתובים הבאים לאח"ד).
והנה בין היתר כתב שם הרב השואל לרב צור
יעקב דיש לומר כאן ס"ס לקולא, והיינו
הס"ס הנ"ל שמא לא עבדה ואת"ל
עבדה שמא מכירה הוי ביטול. וכתב ע"ז הרב צור יעקב,
דמטעם זה קשה מאוד להתיר דקשה לצרף דעת
הרמב"ם דמכירה הוי ביטול כיון דכבר פסק
השו"ע כדעה הראשונה בסתם דמכירה
לא הוי ביטול, ומשמע דאפילו ספק לא הוי בפרט
דהרי כבר כתבו התוס' בע"ז (מב ע"א)
ד"ה ספק וכו' דלא דשרינן בע"ז משום ס"ס רק
בספק הרגיל כזו דמצא שברי צלמים אבל בס"ס
דשמא לא עבדו ושמא ביטל לא מהני. ע"ש.
והא חזינן דעומד להעיר בענין צירוף שיטת
הרמב"ם דמכירה הוי ביטול לענין ס"ס כיון
דדעת מרן לדינא לא הוי כדעת הרמב"ם.
איברא דמאחר ולדידן אמרינן דמצרפים לס"ס אף
דעה הדחויה בשו"ע, וכמו שהבאגו מזה
בס"ד בדכותי טובא וכמו שכן הוא דעת מו"ר מרן
מלכא שליט"א וכמבואר בדבריו לאין
מספר (עי' שו"ת יבי"א ח"ב חאו"ח סי' לג אות טז,
וח"ו חיו"ד סי' כג אות ה, ובס'
לוית חן סימן נא ועוד טובא), וממילא הכ"נ אע"ג
דמרן ז"ל פוסק בענין זה דלא כהרמב"ם
מ"מ לס"ס שפיר יש לצרף את דעת הרמב"ם, אלא
דעדין יש לומר שמא הרמב"ם הוא יחידי
בדעתו זו (עי' היטב בכ"י סי' קמו בד"ה מכרה
או משכנה וכו'), וממילא אי הוי הכי דהרמב"ם
הוי דעה יחידאה בזה כבר הארכנו בס"ד
במקום אחר אי מצרפינן לס"ס דעה יחידאה
דסברי מרנן טובא דאין מצרפינן דעה כזו
לס"ס. ואכמ"ל יותר.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi