* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ה הערה א
והנה בענין זה של הזהירות בגידול תורים
ובני יונה מצינו בעוד פוסקים שהביאו
לאזהרה זו, עי' לגר"ע סומך בס' זבחי
צדק יו"ד (סי' קטז ס"ק קמד) ובכף החיים (שם
ס"ק קיז) ובס' שמירת הנפש (אות רלה)
דאין טוב שאדם יגדל בביתו תורים ובני יונה
לפי שהבית אשר יגדלו בה או ימותו בניו
או לא יהיה לו זרע רח"ל, והוא בשם הנגיד
ומצוה (שם) בשם מהרח"ו. ע"ש.
והנה בפשיטות נראה שכל ענין זה הוא סגולי, וכאשר
מבואר בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א
(סי' קסג), שנשאל שם אודות שוחט אחד יר"ש שהיה
מוחזק בכשרות בכל מילי, ומצאו בביתו שובך
עם אפרוחים ויש שרצו לערער עליו בזה
שיש כאן נדנוד של איסור וכו', והוא אינו
רוצה לשמוע למערערים עד שישמע מאיזה רב
ומורה שיש חשש כל שהוא בענין זה. והביא
שם הרב המחבר את דברי הנגיד ומצוה הנ"ל
שהזהיר מאוד מגידול תורים ובני יונה בביתו
שלא ימותו בניו וכו' רח"ל והרי דהוא
מטעם סכנה ונראה דטעם סגולי יש בדבר זה.
והוסיף וכתב שם, דאפשר לומר דאף לפי
אזהרה זו הוא בתורים ובני יונה דוקא אבל
בגידול תרנגולים כיון דדשו בו רבים שומר
פתאים ה', ולכן י"ל דמהאי טעמא נקט
האריז"ל תורים ובני יונה משום דבהם לא דשו
רבים, ואפשר עוד דר"ל דוקא תורים
ובני יונה ולא בשאר עופות ואין אתנו יודע סודן
של דברים, ואולי גם על דרך רמז משום דהם
קרבן דלות ר"ל, אבל הרי הוא ז"ל כתב
סכנה אחרת (של מיתת בנים וכו') ר"ל.
עכת"ד. יעו"ש. והרי מבואר בדברים אלו שכל
ענין זה של איסור גידול תורים ובני יונה
הוא ענין סגולי, ולכן הוא דוקא בגידול
ענינים אלו ולא בשאר עופות. וראה גם בס'
שמירת הגוף והנפש (סימן רמו הערה ג)
שהביא שם כיו"ב מס' שמירה מעליא
(אות קכח) שכתב על ענין זה של אזהרת האריז"ל שלא
לגדל תורים וכו' דסוד ה' ליראיו לבוא
על כל נעלם ומסתמא היו יודעים ברוח קדשם
אשר אלו הדברים קרובים הם לנזק לכן שומר
נפשו ירחק מזה. ע"ש.
וראה עוד באזהרות נוספות לצוואת רבי יהודה
החסיד (מכ"י מינכן, ונמצא ג"כ בס'
חסידים מהדורת מוסד הר"ק - אות ח)
ששם ג"כ הובא כיוצא באזהרה זו שכ' שם: לא יגדל
אדם תורים ובני יונה בתוך ביתו לפי שהבית
אשר יגדלו בה או ימותו בניו או לא יהיה
לו זרע. ע"כ. והיא ממש כאזהרת האר"י
ז"ל הנ"ל. וראה בביאור שבעים תמרים שם
(מהדו"ב אות ו) שכתב דאפשר שדברים
אלו היה מקובל ביד האריז"ל מרבי יהודה החסיד
ולכן הזהיר ע"ז. ע"ש. וראה
גם בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ב סימן לז) בד"ה ונלע"ד
החפץ במצות ה' וכו', שכתב שם עצה טובה
איך להדר במצות שילוח הקן, שיעשה שובך או
יכין מקום בעלייתו לגדל שם איזה זוגות
תורים ובני יונה וכו', ואח"כ כתב הגם
ששמעתי שיש בצואת רבי יהודה החסיד ז"ל
שלא יגדל אדם יונים בתוך ביתו אולי כוונתו
יונים שהם שלו, אבל לא יוני שובך שהמה
מופקרים, ועוד כיון שעושה זאת לקיים המצוה
פשיטא שמצוה מגינה ומצלת וקיים בו
"למען ייטב לך והארכת ימים". עכ"ד. ע"ש.
וחזינן מדבריו אלה דאף איהו הביא ענין
זה בשם צואת ר"י החסיד. וראה עוד כיו"ב
בשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד (סימן
ק)" והובאו דבריו ג"כ בשולי הגליון בשו"ת אפרקסתא
דעניא הנ"ל (ח"א סי' קסג, עמוד
קלח) - שנשאל שם אודות גידול יונים בתוך ביתו כי
בספר חסידים מבואר לאסור, והשיב ע"ז
דהרי כפ"ק דמס' ביצה קתני כמה משניות ביוני
שובך וכן בב"ב פרק לא יחפור וכן
במס' שקלים, וגם בזמה"ז רובם לכבוד שבת ויו"ט
וי"ל דבמקום מצוה מגין עליו לטובה.
ע"כ. ובמפתחות (לסימן הנ"ל) הוסיף וכתב שם
שדבר זה נמצא ג"כ בס' נגיד ומצוה
שלא לגדל תורים ובני יונה בתוך ביתו כי יש בזה
סכנה ר"ל. ע"ש. והרי חזינן
דאף איהו הביא ענין אזהרה זו משם ספר חסידים והיינו
צוואת רבי יהודה החסיד. והן אמת כי הנה
בשו"ת אפרקסתא דעניא בשולי הגליון (הנ"ל)
אשר הרב המגיה ציין על דברי שו"ת
לבושי מרדכי הנזכר, הוסיף וכתב אח"כ: וידוע כי
כמה דברים נאמרו ונדפסו בשם ספר חסידים
ולא נמצא ועכ"ח שהם נוסחאות שונות בדפוס
ועי' חת"ס אבהע"ז סס"י
קטז. ע"ש. ע"כ דברי המגיה שם. ובפשטות נראה כוונת דבריו
דהוקשה לו במה שהלבושי מרדכי הביא לאזהרה
זו בשם ספר חסידים דהרי דבר זה לא נמצא
שם, וע"ז קאמר שיש נוסחאות שונות
בספר חסידים וציין על דברי החת"ס בתשובה
חאבהע"ז ח"א סי' קטז ששם הביא
החת"ס את דברי האומרים בענין איזה חשש שמבואר בספר
חסידים ואחר שפלפל החת"ס באותו ענין
סיים: ובאמת לא מצאתי חשש זה בספר חסידים
כלל. ע"כ. וזהו ג"כ כוונת הרב
המגיה בשו"ת אפרקסתא דעניא הנ"ל דענין זה שהוזכר
בשם ספר חסידים שלא לגדל יונים וכו' אינו
בנמצא בדבריו כיון שיש בספר זה כמה
דפוסים אשר הם שונים. וק"ל. ומ"מ
לפי מה שראינו לעיל בס"ד אכן מצאנו ענין זה
מבואר בספר חסידים שלפנינו שהוא באזהרות
הנוספות לצוואת רבי יהודה החסיד (אות ח)
הנ"ל.
וראה גם בדברי הרב פלא יועץ (ערך בעלי
חיים) שהביא ענין אזהרה זו בשם ר"י החסיד
דכתב שם: ישמע חכם ויוסיף לקח לקיים צוואת
ר"י החסיד שלא לגדל אפרוחים כלל כי לא
יוכל לעמוד על המשמר שלא יהיה להם צער
ועל הרוב אין מצליחין שרובן מתים מחמת
נפילה או יהיו מאכל לחתולים ועכברים וכדומה
וזהו צער בנפש לכן ההעדר טוב. ע"כ.
ובפשטות נראה דכוונתו על דבר אזהרה זו
והא קמייתי לה בשם ר"י החסיד, אלא דבכ"ז
יש להתבונן שכאן נקט לה אפרוחים ומשמע
דהיינו אפרוחי תרנגולים וכדמשמע נמי מתורף
דבריו שם, ובענין זה עי' היטב בצואת ר"י
החסיד (אות נג) שהביא אזהרה אחרת כיו"ב
לא יושיב אדם תרנגולת על בצים לגדל אפרוחים
וכו'. יעו"ש. ואולי בכ"ז כוונתו על
ענין האזהרה הנ"ל דאין לגדל תורים
ובני יונה וכו' ואפרוחים דנקט לה לאו דוקא אלא
דבהא מיירי התם. וכמו כן יש להתבונן עוד
בדבריו ז"ל דמשמע דטעם טעים לה דמדוע
אין לגדל האפרוחים משום צער ב"ח
שהם קטנים ועל הרוב מתים במיתה משונה מחמת נפילה
או מחמת חתולים וכדו', ואולי זהו ג"כ
טעם הקפידה בגידול תורים ובני יונה שלא
יבוא לענין צב"ח מחמת דשכיחי להו
היזקא כיון שהם קטנים וחלשים, וכיון שבעטיו
יגרם להם צער מידת הדין יכולה להיות מתוחה
כנגדו. וק"ל. וצ"ב. וראה גם בשו"ת בצל
החכמה (ח"ה סי' לה אות ז) שהביא
שם אגב אורחיה משם ס' אור צדיקים (פרק כד אות
קח) שהביא לאזהרה זו דלא יגדל אדם תורים
ובני יונה בתוך ביתו. ע"כ. וכתב ע"ז הרב
בצה"ח שם לבאר בטעם האזהרה דכיון
שלא הוכשרו להקרבה ע"ג המזבח רק תורים ובני
יונה בלבד לכן כעת שנתבטלה הקרבתם לא
יגדלם בתוך ביתו. עכ"ל. יעו"ש. ומבואר
מדבריו אלה דטעמא טעים לה מדנפשיה שאיסור
גידולם של התורים ובני יונה הוא כעין
זכר לחורבן. וק"ל.
ומכל מקום כאמור לעיל מתורף הדברים מבואר
דענין זה של האזהרה שלא לגדל תורים
ובני יונה הוא בגדר סוד ה' ליראיו, ואיברא
דמצינו קפידא שלא לגדל תרנגולים והוא
במתניתין דמס' בבא קמא (עט ע"ב)
דתנינן התם אין מגדלין תרנגולין בירושלים, מפני
הקדשים ולא הכהנים בארץ ישראל מפני הטהרות.
ע"כ. ופרש"י: אין מגדלין תרנגולין
בירושלים, אפילו ישראל. מפני הקדשים,
שישראל אוכלין שם בשר שלמים ותודה ומעשר
בהמה ודרך תרנגולין לנקר באשפה שמא יביאו
עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים.
ולא יגדלו כהנים תרנגולין, בכל ארץ ישראל.
מפני הטהרות, שהכהנים אוכלין תרומה הן
צריכין להזהר בטהרתן. ע"כ. וחזינן
מהכא דהוזכר במשנה כאן ענין הקפידא של גידול
התרנגולין אולם זהו בעיקר בירושלים וכדי
שלא יגרמו לטומאת הקדשים וכן לגבי
הכהנים בכל ארץ ישראל, א"ל לעולם
שאר ישראל שפיר יכולים לגדלם בכל אר"י חוץ
מירושלים, ופשטות גם כל זה כשביהמ"ק
קיים ויש אכילת קדשים. אמנם עי' בכל בו (סי'
קיח במעשה תורה דרבינו הקדוש) שהביא שם
בבבא דשלושה אזהרה בזה הלשון: שלשה דברים
מזקינים את האדם הדר בעליה והמגדל תרנגולין
בתוך ביתו והמדבר ואינו נשמע. ע"כ.
והרי שהביא אזהרה שלא לגדל תרנגולין כיון
שגורמין שזקנה תקפוץ על האדם. וראה
בפירקא דרבינו הקדוש (בבבא דשלושה אות
מג) ששם הגירסא שלשה חייהן אינם חיים וכו'
והמגדל תרנגולין בתוך ביתו. ע"ש.
וגם זה נראה משום דעיצה טובה קמ"ל.
איך שיהיה לענין עצם אזהרה זו דמצינו
בשם האר"י ז"ל וכאמור איכא דמייתי לה נמי
בשם ר"י החסיד, דאין לאדם לגדל תורים
ובני יונה בביתו דאית ביה משום סכנה של
מיתה וכו' רח"ל, בודאי שראוי להקפיד
מאוד בענין זה דחמירא סכנתא מאיסורא (חולין
י ע"א). ואמנם עי' בשו"ת בצל
החכמה (ח"ה סי' לה אות ז) שרצה לדייק מדברי הנגיד
ומצוה וכן יתר המביאים לאזהרה זו שלא
יגדל תורים וכו' שכתבו "לא יגדל בתוך ביתו"
דאפשר לומר דדוקא במגדל לצורך וולדות
ובתוך ביתו איכא קפידא אבל להחזיקם בלבד
ולא לגדלם ושיהיו בחצירו ולא בתוך ביתו
שפיר דמי, ולפ"ז היה מיושב הא דקתני בכמה
משניות יוני שובך וכן מושיבין שובכין
דכל אלה בחצירו מיירי ולא בתוך ביתו. עכ"ד.
יעו"ש. וחזינן דר"ל דדוקא בכ'
תנאים אסור לגדלם, כתוך ביתו וכשמגדלם לצורך
וולדות אבל להחזיק סתם ושיהיו בחצירו
אה"נ דשפיר דמי. ומ"מ אף לפ"ז יש לומר
דאמנם דשרינן לגדל צפורים ודגים לנוי
אבל ראוי להמנע מגידולי יונים אפילו לנוי
בעלמא דהרי אף לפי חילוק זה של הרב בצל
החכמה דהיכא שמגדלם סתם שרי מלבד שהוא
כעין לימוד זכות מ"מ כשמכניסם לבית
אסור, ורגילות הוא להכניסם לציפורים אלו אשר
מגדלים אותם לנוי לבית ולהניח אותם בכלוב
במרומי קרת וממילא הדרא איסורא לדוכתא,
ובפרט בעצם חילוק זה של הרב בצל החכמה
עדין יש להתבונן אי סמכינן עליה די"ל
דפירוקא לסכנתא לא אמרינן (עבודה זרה
ל ע"א), ובפרט דמסתימת דברי הפוסקים משמע
דבכל גווני אסור ואפילו כשמגדלם בחצירו.
וק"ל. והיינו משום דהוא ענין נסתר רחוק
מבינתינו וע"כ בודאי ובודאי שראוי
להזהר, וע"כ י"ל נמי דאע"ג דחזינן דדעת מו"ר
מרן מלכא שליט"א בשו"ת יבי"א
ח"ב (חאבהע"ז סימן ז) ובעוד דוכתי דאזיל בשיטת
הנודע ביהודא במהדו"ת (חאבהע"ז
סי' עט) ודעימיה שכ' דאנן לית לן למיחש לצוואות
ר' יהודה החסיד שלא דיבר בהם אלא לזרעו
שראה כרוה"ק שאין זה טוב להם וכו'.
יעו"ש. ואכמ"ל כענין רב פארות
זה שיש מקום להאריך בו טובא. מ"מ הכא כיון דחזינן
דאזהרה זו מלבד אשר נאמרה משמיה דר"י
החסיד מייתו לה ג"כ בשם רבינו האר"י ז"ל
וכן כשם המהרח"ו ז"ל וכנ"ל,
ומי יעמוד בסוד ה' להבין משאר עניני האזהרות שבצוואת
ר"י החסיד ואשר על כן בודאי שראוי
להזהר בזה כי לדעתם ז"ל נפש הוא חוב שהרי
הזהירו ע"ז שהוא מכניס עצמו בסכנה
שלא ימותו בניו וכו' רח"ל ולשזבן. ולכן ראוי
להזהר בזה למען יראה זרע ויאריכו ימים
לטובה ולברכה לחיים ולשלום.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi