*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, מילואים סימן טז עמוד תס
מש"כ להעלות דאין דין ערלה
נוהג בהדס. הנה ראיתי הלום בס' חיים וברכה חידושי
דינים להל' ארבעת המינים (ערך הדס
אות ס) שכתב שם בקיצור נמרץ דדין ערלה לא שייך
בהדס וציין דכן העלה נמי בשו"ת
תשובה מאהבה. יעו"ש. [וראה גם לגאון חתם סופר
בחידושיו עמ"ס סוכה (ר"פ
לולב הגזול ד"ה ובמ"ש בטבל) מש"כ להסתפק בענין זה אם
דין ערלה נוהג בלולב והדס, ונשאר
בצ"ע. יעו"ש].
ושו"ר בשו"ת שבט הלוי (ח"א
סי' קסו) שג"כ נשאל בזה אם שייך דין ערלה בהדס, ואגב
אורחיה עמד להעיר דלכאורה יש
סתירה בדבר, וציין על הירושלמי בערלה (פ"א ה"א)
דמבואר התם דיש מציאות דהדס
יתחייב בערלה, ואילו מפשטא דקרא (ישעיה מא) "אתן
במדבר ארז שיטה הדס" וגו' משמע
דאילני סרק מובהקין הם. עכ"ד. יעו"ש.
ופשט כוונת דבריו נראה להאי דאיתא
בירושלמי (שם): רימון שנטעו לשם רימון בנות
הדס שנטען לשם בנות הדס אית תניי
תני חייב ואית תניי תני פטור [מן הערלה], א"ר
חסדא מאן דאמר חייב במקום שרוב
משמרין מ"ד פטור במקום שאין הרוב משמרין. ע"ש.
והרי מבואר מהכי דבמקום שהרוב
משמרין אית ביה דין ערלה. אולם י"ל דאי משום הא לא
איריא דהתם מיירי על הענבים שבהדס
שהם ניתנים לאכילה וערלה נוהגת בהם, וכמש"כ
בדברינו בפנים. וראה גם בפני משה
בירושלמי שם (ד"ה מ"ד חייב) שכתב בזה"ל: מ"ד
חייב במקום שרוב משמרין, שרוב בני
אדם דרכן להיות משמרין פירותיהן של אלו
האילנות, ומהני בהו מחשבת האכילה
שנטען בתחילה לכך וחייבין בערלה, ומ"ד פטור
במקום שאין הרוב משמרין פירות של
אלו והואיל ואין מקפידין על הפירות אינן חשובין
אלא כנוטע לסייג ופטור מן הערלה. ע"ש.
והרי דעל הפירות מיירי והיינו ענבי ההדס
ולא על ההדס עצמו. וק"ל. ודו"ק.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi