למעלה
ד
ובשיטה זו דבעינן להמתין בכד"ש
מצינו דס"ל לעוד ראשונים, כן היא דעת הריטב"א בחי' לגיטין (נג, ע"ב)
שכתב שם דהא דאמרינן לר"י במזיד יאכל לאחרים במוצאי שבת, היינו בכד"ש. וכן
הביא השלטי גבורים בריש פרק כירה (אות א) בשם הריא"ז דבעינן להמתין בכד"ש.
וכ"פ הסמ"ג (במצוה סה - במלאכת אופה), ע"ש. וכן הוא דעת רב אחאי
גאון בשאילתות (שאילתא קכח), וכ"כ שם הגאון הנצי"ב בהעמק שאלה (אות א) לבאר
את דעת השאילתות דס"ל כדעת רש"י ובה"ג דבעינן להמתין בכד"ש. ועי'
במאירי חולין (יד, ע"א) שכתב בזה הלשון: המבשל בשבת שלא לצורך חולה, בשוגג
שחיטתו כשרה בין לו בין לאחרים לערב בכדי שיעשו, ומ"מ אסורה ליומה בין לו בין
לאחרים, וכן הלכה. ויש מי שאומר שמותרת לערב מיד. ע"כ. ולכאורה מדבריו נראה
דדעתו נוטה לדעה זו דבעינן בכד"ש. וק"ל.
אמנם לענין הלכה אנו אין לנו אלא
כמו שפסק מרן בשו"ע כדעת הרמב"ם, רבינו יונה, הרא"ש, הטור, והר"ן,
שהזכירם בבית יוסף דמותר לערב מיד, וא"צ להמתין בכד"ש. וכן מצינו דס"ל
לעוד מהראשונים דעומדים בשיטה זו, דכן היא דעת הרא"ה בבדק הבית התוה"ב
הארוך (בבית ראשון, ריש ש"ד) שכתב שם לחלוק על הרמב"ן שהצריך להמתין בכד"ש
ולעולם מותר לערב מיד. וכן הוא ג"כ דעת הראב"ן במס' חולין (סי' ריא) שפסק
התם כרבי יהודה בדין המבשל בשבת, ומתוך סתימת דבריו שם מתבאר דאין צריך להמתין בכד"ש.
וכן ביאר את דבריו שם בהגהות אבן שלמה (אות ג - ד) דמסתימת דבריו של הראב"ן
שם משמע דס"ל שא"צ להמתין בכד"ש. ע"ש. ועי' גם בספר האשכול הל'
שחיטת חולין (סי' ז) שג"כ סתם את דבריו שם, ומשמע דס"ל שא"צ להמתין
בכד"ש. ע"ש. וע"ע בהעמק שאלה להנצי"ב (שאילתא קכח, אות א) שכתב
שם דדעת הרי"ף ג"כ כדעת הרמב"ם דא"צ להמתין בכד"ש ומותר
לערב מיד. ע"ש. (ולפ"ז יוצא דג' עמודי ההוראה נמצאים בשיטה אחת הרי"ף,
הרמב"ם, והרא"ש, דלא בעינן להמתין בכד"ש ומותר לערב מיד).
ועם דעתו של מרן דפסק שא"צ
להמתין בכד"ש, ומותר לערב מיד, הסכימו טובא מהאחרונים. דכן היא דעת הגר"ז
בשו"ע שלו (סי' שיח, ס"א) שכתב שם: המבשל בשבת או שעשה אחד משאר מלאכות
במזיד, אסור לו לעולם להנות מאותה מלאכה משום קנס וכו' אבל לאחרים מותר אף התבשיל
למוצאי שבת מיד, וא"צ להמתין בכד"ש אף אם בישל בשבילם, שלא הוצרכו
להמתין אלא בנכרי העושה בשביל ישראל. ע"כ. וכ"פ הגאון רבי יחיאל מיכל
עפשטיין בערוך השולחן (סי' שיח, ס"ח) דמותר למוצאי שבת מיד, וא"צ להמתין
בכד"ש. וכ"פ המשנ"ב (שם, סק"ה) דבישראל שעשה מלאכה בשבת א"צ
להמתין בכד"ש, ואפילו למי שנתבשל בשבילו. [ואם כי המשנ"ב בסי' רנג, סקל"ב
פסק בענין שכח ושהה וכו' דצריך להמתין בכד"ש. ע"ש. כבר עמד ע"ז בשו"ת
ציץ אליעזר (חי"א, סי' כב, אות ה) לחלק, דהתם לא עביד מעשה ונעשה ממילא, אבל
בסי' שיח מיירי דעביד מעשה. ע"ש. וראה גם בהערות בדי השולחן ע"ס קצות
השולחן להגר"ח נאה (סי' שכד, אות ב) שכתב שם עוד חילוק, דהיות ואיסור זה של
שכח ושהה קל בעיני הבריות החמירו בו. ע"ש]. וכן דעת הבן איש חי (ש"ב, פר'
בא, אות ב) דקיי"ל שמותר לערב מיד, וא"צ להמתין בכד"ש. וכ"פ
הגר"ח נאה בספרו קצות השולחן (סי' קכד, ס"ב), ובכף החיים סופר (סי' שיח,
סקי"ג). ע"ש. וראה גם בס' ראש יוסף לבעל הפרמ"ג עמ"ס חולין (טו,
ע"ב) שג"כ העלה שם דאנן קיי"ל דא"צ להמתין בכד"ש בישראל
שעשה מלאכה. ע"ש. [וראה בלבוש (סי' שיח, ס"א) שג"כ פסק דלא בעינן
להמתין בכד"ש, אלא שכתב שם שיש חילוק בין מלאכה דאוריתא למלאכה דרבנן, דדוקא
במלאכה דרבנן גזרו שצריך להמתין בכד"ש לעשות חיזוק לדבריהם, שמא יבואו לעבור
עליהם, אבל במלאכה דאוריתא לא. ע"ש. ואולם כבר עמד להעיר על דבריו באליה רבה (שם,
סק"ד) דמהראשונים משמע דלא מחלקים, ובכל גווני א"צ להמתין בכד"ש. ואולי
חילוק זה שכתב הלבוש הוא מדנפשיה, מכיון שראה הרבה
פוסקים שמצריכים להמתין בכד"ש. וכעין דברים אלה כתב גם באליה זוטא (שם, סק"ג)
להעיר על הלבוש, ע"ש].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi