למעלה
ג ומה שכתב מרן בשו"ע דהמבשל במזיד מותר לאחרים במוצאי שבת מיד, כן הוא דעת הרמב"ם (בפ"ו, מהל' שבת, הכ"ג) ודלא כדעת רש"י שהביאו הרשב"א בתוה"ב הארוך (בבית ראשון, שער ד) דס"ל שכשם דאמרינן בגמ' דביצה (כד, ע"ב) גבי עובד כוכבים שהביא דורון לישראל, אם יש באותו המין במחובר אסורין, ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו, שלא יהנה ממלאכה זו, ה"ה במלאכת שבת שנעשתה במזיד ע"י ישראל דאסור לאחרים בכד"ש, והוסיף ע"ז הרשב"א וכתב: אבל רבינו ז"ל כתב דאינו צריך להמתין אלא במה שנעשה ע"י נכרים, שהדבר קל בעיני ישראל, וחוששין שמא יאמר לו שיביא. אבל מלאכת ישראל שנעשית באיסור בשבת מילתא דלא שכיחא היא, ודי לנו אם נאסור ביומא, שכל שהוא יודע שלא יהנו לו מעשיו בשבת עצמו לא יעבור משום הקדמת כל שהוא של מוצאי שבת, הלכך לא גזרינן ואפילו בעובר ועושה. עכת"ד. ונראה דמש"כ הרשב"א ורבינו ז"ל וכו' כוונתו לרבו שהוא רבינו יונה, ובאמת כעין זה מתבאר בדברי הרב המגיד (בפ"ו, מהל' שבת, הכ"ג), שכתב שם דדעת הר"ר יונה כדעת הרמב"ם. דמלאכה שעשה ישראל בשבת מותר לאחרים במוצאי שבת מיד, אולם לדעת הרמב"ן (בחי' לחולין (טו, ע"א), וכן הביא בשמו הרא"ה בבדק הבית (בבית ראשון, ש"ד) בד"ה עוד כתב). בעינן להמתין בכדי שיעשו. ע"ש. [ויסוד מחלוקתם הוא בטעם האיסור של מעשה שבת, דלרש"י והרמב"ן טעם האיסור שלא יהנה ממלאכה שנעשתה בשבת והאי טעמא שייך גם בישראל שעשה מלאכה, אולם הרמב"ם ורבינו יונה ס"ל דטעם האיסור הוא שמא יאמר לו לעשות עבורו מלאכה, וזה שייך דוקא בעכו"ם, אבל בישראל לא חיישינן שמא יאמר לו, עי' במשנ"ב (סי' שכה, סקכ"ח), ובס' שמירת שבת כהלכתה (פרק ל, אות קכד) מש"כ עוד בזה, יעו"ש].

והנה דעת הרשב"א גופיה אינה מבוררת מאי ס"ל בענין זה האם בעינן שימתין בכדי שיעשו או לא, וכמש"כ הרב המגיד בסוף דבריו (פ"ו, דשבת, הכ"ג) דהרשב"א לא הכריע בזה כלום. והנה בעלמא חזינן דהרשב"א מבטל תמיד את דעתו בפני רבותיו, וכעין מש"כ הגר"ח פלאג'י בס' גנזי חיים (מער' ת, אות נה) דמפורסמת קדושתו של הרשב"א דאף שדעתו נוטה היפך סברת רבותינו הראשונים שלפניו, עם כל זה היה מבטל דעתו מפני דעתם, וכמבואר בכמה מתשובותיו. ע"ש. וראה גם לרבינו החיד"א בס' מראית העין בחי' לסנהדרין (יט, ע"א) שכתב שם, דהיות והרמב"ן מתיר מסתמא דגם הרשב"א דהוה תלמידו הכי סבר. ע"ש. וראה עוד בזה בס' ברית יעקב להגרי"ח סופר סי' ב, דף יח - יט) ע"ש. אולם הכא מאי איכא למימר דמכיון דרבותיו של הרשב"א גופיהו פליגי אהדדי בענין זה, דרבינו יונה ס"ל דשרי לערב מיד, והרמב"ן ס"ל דמותר רק אחר בכדי שיעשו. [ותרויהו הוו רבותיו כמש"כ רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"א (מער' ש, אות יט), ע"ש], וממילא כמאן מתרויהו י"ל דס"ל, והנה לפי מש"כ בס' קורא הדורות (דף יט, ע"ב) בשם ס' יוחסין דרבינו יונה הוה תלמיד הרמב"ן היה אפ"ל דאמנם דבעלמא הרשב"א מבטל דעתו קמי כל חדא מניהו, אולם במקום דאינהו גופיהו פליגי מכיון דסו"ס הרמב"ן הוי טפי מרבינו יונה דרבו הוה, אע"ג שגם רבינו יונה היה רבו של הרשב"א, אזיל איהו בתר איגרא רמה דהוא הרמב"ן, ובאמת בחי' לחולין כאן (טו, ע"א) כתב הרשב"א בזה הלשון: וכל מאי דשרי לערב כתב רש"י ז"ל וכן בה"ג בכדי שיעשו "וטעמא דמסתבר הוא", דכיון דאסרינן לה ביומא כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים, אם אתה מתירה לערב מיד, הרי הועילו מעשיו. ויש מי שפירש לערב מותר מיד וכ"כ רבינו הרב ז"ל דלא אמרו בכדי שיעשו וכו'. ע"ש. הרי שכשביא את דעת רש"י ובה"ג שהיא ג"כ דעת הרמב"ן כתב עליה "וטעמא דמסתבר הוא". [ובאמת קצת תימא מדוע לא הזכיר להדיא שכן הוא דעת הרמב"ן, ואיברא דבחי' הרמב"ן לחולין שלפנינו אין זה מפורש, אבל בחי' הרמב"ן החדשים כ"י הוא כן מפורש עי' בדברי ה"ה בהרמב"ם פרנקל (פ"ו דשבת, הכ"ג). ועכ"פ כאמור הרא"ה בבדק הבית (ב"א, ש"ד) הביא כן בשמו להדיא]. הרי דאכן דעתו נוטה לסברת הרמב"ן. אולם לפום קושטא, הרי בס' קורא הדורות שם, נדחה קרי לה להאי דעתא דהרמב"ן הוה רביה דרבינו יונה. וראה גם לרבינו החיד"א בשה"ג (ח"א, מער' י, אות צח) שכתב בזה, וג"כ מצדד לומר דנראים הדברים דהרמב"ן הוה רק חבר לרבינו יונה, ע"ש. וראה עוד בדבריו שם (במערכ' מ, אות קסב) מש"כ בזה, יעו"ש. וממילא הבעיא בעינא עומדת מאי הוה היכא דהרמב"ן ורבינו יונה פליגי, ואמנם קצת יש לעמוד הכא על לשונו הנ"ל של הרשב"א שכתב "וטעמא דמסתבר הוא" אם יש בלשון זה איזה הכרע. וגם עי' היטב בדברי הרשב"א בתורת הבית (בבית א, ש"ד) שמעיקר תורף דברי הרשב"א שם שהביא את דעת רש"י דס"ל דבעינן בכד"ש, ואת דעת רבינו יונה דמותר מיד, משמע דדעתו מצדדת לדעת רבינו יונה, ע"ש. ועכ"פ עדין אין הכרע מפורש בדבריו, כמו שכתב הרב המגיד, כי בין בחידושיו ובין כאן בתוה"ב הביא את ב' הדעות, בלי שום הכרע מפורש. אולם האמת היא דהמעיין היטב בתשובת הרשב"א (ח"ה, סי' ריא), יראה שאולי אפשר לדייק שם יותר מסתימת דבריו, דס"ל כדעת הרמב"ם ודעימיה, דבישראל שעשה מלאכה א"צ להמתין בכד"ש. ע"ש. וצ"ע.

ואיברא דכעין מש"כ הרשב"א בשם רש"י דבמעשה שבת בעינן להמתין בכדי שיעשו הכי מתבאר מדברי רש"י בפירושו למסכת גיטין (נג, ע"ב) שכתב שם בד"ה למוצאי שבת, לאחר שהמתין בכדי שיעשו. וכן מבואר ג"כ בדבריו במס' חולין (טו, ע"א) בד"ה רב יהודה וכו' דבעינן להמתין בכדי שיעשו דלא נמטייה הנאה מעבירה. אולם לעומת זה כד נעיין שפיר בפרוש רש"י בשאר המקומות שהובאה סוגיה זו בגמ' דבב"ק (עא, ע"א) ובכתובות (לד, ע"א), ובשבת (לח, ע"א) נראה שרש"י השמיט דבר זה דבעינן להמתין במוצא"ש בכדי שיעשו, וא"כ שיטת רש"י סתומה במקצת, שמדבריו בגיטין ובחולין משמע דבעינן להמתין בכד"ש, ומדבריו בשבת כתובות ובב"ק שלא הזכיר שם דבעינן בכד"ש, משמע דס"ל כשאר הראשונים דבישראל א"צ להמתין בכד"ש, והאמת היא דהכי מתבאר לכאורה מדברי התוס' בחולין (טו, ע"א) דאית להו בשיטת רש"י דא"צ להמתין בכד"ש. דהקשו שם בד"ה מורי להו, על הא דפרש"י בביצה (כד, ע"ב) את דברי הגמ' שם שאמרה, עכו"ם שהביא דורון לישראל ביו"ט אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו, דהיינו טעמא שלא יהנה ממלאכת יו"ט. דלפי פרושו מ"ט דהמבשל בשבת בשוגג לר"מ יאכל הרי נהנה ממלאכת שבת, ובסוף דבריהם תירצו שי"ל דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו. וביאור תרוצס של התוס' נראה לבאר ע"פ מש"כ הרא"ש בפסקיו למס' ביצה (פ"ג, סי' ב) דהתם הביא הרא"ש את קושית התוס' הנ"ל על רש"י, ובסוף כתב, ויש ליישב פרוש רש"י, דיותר החמירו בעכו"ם שעשה לצורך ישראל, ממה שעשה ישראל בשוגג דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. ורבינו תם פירש דטעם שצריך להמתין לערב בכדי שיעשו, משום גזירה שמא יאמר לנכרי להביא לו ביום טוב כדי שיאכל לערב מיד, והאי טעמא לא שייך אלא בנכרי שעושה בשביל ישראל, אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד. עכת"ד. א"כ לפי דברי הרא"ש מתבאר דאיכא ב' חילוקים בין עכו"ם שעשה מלאכה ביו"ט דבעינן להמתין בכד"ש, לישראל שעשה מלאכה דא"צ להמתין. חילוק אחד כמו שפירש הרא"ש דדוקא בעכו"ם שאצלו הווי מילתא דשכיחא שיעשה מלאכה ביו"ט, לכן גזרו בו שלא יהנה ממלאכתו. אבל בישראל שאין זה דבר שכיח שיעשה מלאכת איסור ביו"ט לא גזרו. (ע"ש בקורבן נתנאל (אות מ) שפירש כך את דברי הרא"ש). ועוד חילוק כמו שכתב ר"ת, דבעכו"ם יש חשש דאם נתיר את המלאכה שעשה עבור הישראל, אע"פ שזה היה בלא צוויו של הישראל, שמא יבוא לומר לו במזיד שיעשה עבורו מלאכה גזרו שלא יהנה בכד"ש, שיראה הישראל דלא מרויח כלום ולא יאמר לו, אבל בישראל שעשה מלאכה דאין חשש שמא יאמר לו שיעשה עבורו פעם אחרת מלאכה לא גזרו. (ועי' בים של שלמה פ"ג דביצה (סי' ה) שהביא נ"מ לדינא בין ב' הפרושים. ע"ש). וא"כ מש"כ התוס' בחולין הנ"ל לתרץ את דברי רש"י דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. היינו כתרוץ הראשון של הרא"ש דדוקא בגוי שהווי מילתא דשכיחא שיעשה מלאכה ביו"ט גזרו להמתין מהנאת מלאכתו בכד"ש. אבל בישראל היות ולא הווי מילתא דשכיחא שיעשה מלאכה לא גזרו. (והתרוץ השני שהביא הרא"ש בשם ר"ת מובא בתוס' בביצה (כד, ע"ב) בשם ר"י. ע"ש).

עכ"פ מדבריהם אלו של התוס' והרא"ש מתבאר דס"ל דלעולם אף לדעת רש"י מחלקים בין עכו"ם לישראל, דבישראל שעשה מלאכה לא בעינן להמתין בכד"ש. ואולי צ"ל דבגרסאות שלפניהם בכל המקומות היתה הגירסא ברש"י כמו הגירסא ברש"י בשבת ובכתובות ובב"ק שלפנינו שלא הזכיר שם דבעינן בכד"ש, או דאולי התיחסו בעיקר לדברי רש"י בחולין, משום דהתם הוא עיקר הסוגיא דהמבשל, וכעין זה כתב המהרלב"ח בתשובותיו (סי' מה) ע"ש היטב, וצ"ב. ועוד יש לומר בפשטות והוא נראה יותר עיקר, דעד כאן לא מיירי תוס' והרא"ש אלא בענין שוגג לר"מ, אבל לעולם אה"נ גם אינהו מודו דלר"י בעינן בכדי שיעשו, וזה מבואר בדבריהם יותר דהא מיירי בשוגג דר"מ, וק"ל.

והלום ראיתי בהגהות "עמודי אש" על פסקי הגר"א (סי' שיח, סקכ"ח) שג"כ עמד על הערה זו, וכתב שם, דלא כתבו התוס' והרא"ש, שאף לדעת רש"י דאיסור מעשה שבת הוא שלא יהנה וכו', ובישראל שעשה מלאכה א"צ להמתין בכד"ש משום דהווי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן, דוקא בשוגג. שהרי כל קושיתם היתה על שוגג דר"מ ושוגג דר"י כמבואר ברא"ש בחולין ובפ"ג דביצה, וע"ז תירצו דמילתא דלא שכיחא הוא שיבשל בשבת בשוגג. ע"ש. וא"כ לפי דבריו אלו של העמו"א מתבאר, כעין דברינו הנ"ל בסיפא דמלתין, דלא אמרו תוס' והרא"ש דלדעת רש"י לא בעינן בכד"ש אלא בשוגג. אבל לעולם כשעבר ועשה את המלאכה במזיד בעינן לדעת רש"י להמתין בכד"ש. אולם האמת היא כי מדברי המגן אברהם (בסי' שיח, סק"ב) מתבאר כפשוטם של דברים היוצאים מדברי התוס' והרא"ש דבכל גווני בין בשוגג ובין במזיד לא בעינן להמתין בכד"ש לדעת רש"י. שכתב שם על מש"כ מרן דהמבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד, וז"ל: דדוקא בעכו"ם שעושה בעינן בכדי שיעשה דחיישינן שמא יאמר לו לעשות, אבל ישראל לא ישמע לו. אף לרש"י שכתב שם הטעם שלא יהנה ממלאכת שבת כמש"כ בסי' תקטו, מ"מ הכא שרי דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו (תוס' חולין דף טו), ודלא כהב"ח. ע"כ. הרי מבואר מהמג"א דהוא הבין כפשוטתם של דברי התוס' והרא"ש דבכל גווני אף במזיד לא בעינן להמתין בכד"ש לדעת רש"י. ודו"ק.

ואולם הנה מרן בבית יוסף (ברס"י שיח) כתב שם לדעת רש"י, הלכות גדולות, והרמב"ן, דס"ל בדין המבשל בשבת (במזיד, דמותר לאחרים למוצא"ש) דצריך להמתין בכדי שיעשו. וכ"כ ג"כ הב"ח דלדעת רש"י שכתב בפרק אין צדין (ביצה כד:) דהטעם דבעינן להמתין בכד"ש שלא יהנה ממלאכת יו"ט, הכא נמי במבשל בשבת צריך להמתין בכד"ש שלא יהנה ממלאכת שבת. ע"ש. וכ"כ הגר"א בביאוריו לשו"ע (סי' שיח, ס"א) בד"ה מיד, דמה שפסק מרן דמותר לערב מיד, זה דלא כשיטת רש"י דחולין (טו, ע"א) ובה"ג שפירשו דבעינן בכדי שיעשו, אבל התוס' חולקים עליהם, והרא"ש כתב דאף לשיטת רש"י א"צ בכדי שיעשו דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. ע"ש. ומתבאר מדברי הגר"א דאף הוא אזיל בשיטת הב"י ודלא כהבנת הרא"ש בדברי רש"י. [ואמנם כבר הבאנו לעיל את דברי "העמודי אש" על הגהות הגר"א שביאר, דאף הרא"ש והתוס' לא כתבו כן לדעת רש"י אלא לגבי מבשל בשוגג, אבל במזיד גם לדעתם ס"ל לרש"י דבעינן בכד"ש. וע"ע היטב במתנה אפרים בהל' שבת (פ"ו, הכ"ג), ע"ש].

ושוב מצאתי כי גם האליה רבה (בסי' שיח, סק"ד) עמד להעיר על המג"א שכתב לבאר בדעת רש"י דא"צ להמתין בכד"ש משום דהווי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו. דבאמת רש"י לא ס"ל הכי וצריך להמתין לדעתו בכד"ש, וכמו שמבואר בחי' הרשב"א. ע"ש. וראה גם בבית מאיר האור"ח (סי' שיח, סעיף א) שעמד על דברי המג"א והב"ח הנ"ל. ובריש דבריו שם כתב להעיר על המג"א שהביא את דברי התוס' על דברי מרן, דהרי לכאורה עד כאן לא מיירי התוס' אלא לפי מה שהם פסקו כר"מ, ועל זה כתבו דאף לדעת רש"י שהטעם שצריך להמתין בכד"ש דלא יהנה, במילתא דלא שכיחא לא גזרו. אבל לעולם לדעת רבי יהודה מודו תוס' דלפי הטעם שלא יהנה דצריך להמתין בכד"ש, משום דהוא פליג על ר"מ וס"ל דאף במילתא דלא שכיחא גזרו. וא"כ יפה כתב הב"ח דצריך להמתין בכד"ש, משום דאנן פסקינן כר"י. אולם אח"כ חזר הבית מאיר וכתב דמדברי הרא"ש בביצה מתבאר דהקושיה גם לדעת רבי יהודה, ולכן שפיר כתב המג"א דלא כהב"ח דהרי מה שכתבו בשיטת רש"י הוא גם אליבא דר"י דפסקינן כוותיה. ועכ"פ כל זה לשיטת התוס' והרא"ש, אבל לשיטת רש"י גופיה ודאי דצריך להמתין בכד"ש. ע"ש. וכעין זה מצאתי שכתב הגר"מ פנשטיין בדברות משה על מסכת חולין (סי' יב, ענף ב) דמש"כ המג"א דאף לרש"י דהטעם דלא נמטיה הנאה א"צ בכד"ש, אין כוונתו לבאר את דעת רש"י גופיה, דהרי לרש"י בודאי צריך להמתין בכד"ש. אלא כוונתו דאף לפי טעמו של רש"י דלא נמטיה הנאה, אפשר לומר שאין צריך להמתין, ע"ש. [וע"ע בספר הקובץ על הרמב"ם (בפ"ו, מהל' שבת, הכ"ג) שג"כ כתב לבאר הכי את שיטת רש"י, וז"ל: מש"כ הרמב"ם דלא בעינן בכד"ש, זה דלא כפרש"י דגם במבשל בשגגה בעינן בכד"ש, והטעם שלא יהנה ממלאכת שבת, ועי' בספרי ש"י פרק כירה דף מב, ע"ב שם הבאתי ראיה מהירושלמי לשיטת רש"י. וע"ש עוד ד"ה מזיד. ע"כ].

וצריך לומר שמרן בבית יוסף שנקט בדעת רש"י דבעינן להמתין בכד"ש, אזיל בעקבות הרשב"א בתורת הבית הנ"ל, שכתב בפשיטות דלדעת רש"י אף בישראל המבשל בשבת בעינן להמתין בכד"ש. ומה גם שמצינו לרוב הראשונים שעמדו בשיטה זו בביאור דברי רש"י דאף בישראל בעינן בכד"ש. דמלבד מה שכתב הרשב"א הנ"ל בתורת הבית, כתב כן גם בחידושיו לחולין (טו, ע"ב) דלרש"י בעינן להמתין בכד"ש. ע"ש. וכ"כ גם הר"ן בחי' לפ"ג דשבת (לח, ע"א), וכ"כ הרמב"ן בחי' לחולין (טו, ע"א) דלדעת רש"י אף בישראל בעינן בכד"ש. וכ"כ ג"כ האור זרוע הגדול בהל' שחיטה (סי' שסט) דלדעת רש"י הא דאמר רבי יהודה במזיד מותר לאחרים במוצאי שבת, היינו בכרי שיעשו, ע"ש. וראה גם בים של שלמה למהרש"ל בפ"ז דבבא קמא (סי' כא) שהביא בשם הסמ"ג שכתב דלדעת רש"י בעינן להמתין בכד"ש. ע"ש. [וראה עוד בדברי רש"י "בספר הפרדס" (הל' שבת עמ' לב - דפוס בודאפסט) שכתב שם, וז"ל: הלוקט פירות בשבת בשוגג, אסור לאוכלן בשבת עד הערב בכדי שיעשו, ואם במזיד לוקטן אסורין לו ולאחרים מותרין. ע"כ. וע"ע בספר ראש יוסף עמ"ס חולין (טו, ע"ב) ד"ה גם, שכתב שם דלרש"י פשיטא דבמזיד אסור עד כדי שיעשו, ונראה שטעמו של רש"י הוא משום דאמרינן בגמ' שבת דף יח לא תמלא אשה קדירה עססית ותניח לתוך התנור, וכן נחתום לא ימלא חביות מים וכו' ואם עשה כן צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. וס"ל לרש"י שזהו מאמר מוחלט ולר"מ במזיד, ולרבי יהודה אף בשוגג שיצטרך להמתין בכד"ש. אבל שאר הפוסקים כתבו, דשאני התם דממילא איתעביד המלאכה, ולכן החמירו בזה להמתין בכד"ש. ע"ש].

הא חזינן דטובא מהראשונים והאחרונים עומדים בשיטת מרן הב"י דשיטת רש"י היא דבעינן להמתין בכד"ש. ולפ"ז אפשר לומר דהרב המגיד (בפ"ו דשבת, הכ"ג) שלא הזכיר ברבריו להדיא דדעת רש"י היא דבעינן בכד"ש ולא הזכיר אלא רק דדעת הרמב"ן הכי היא, מ"מ אפשר דאף איהו ס"ל בדעת רש"י שצריך להמתין בכד"ש. שהרי גם את דעת בה"ג (בהל' שבת, פרק כד. דכ"ב, ע"ב - דפוס וורשא) דס"ל ג"כ שצריך להמתין בכד"ש לא הזכיר, ותנא ושייר. ואולי זה בכלל מש"כ שם הרב המגיד לאחר שביאר את. דברי הרמב"ם דמותר לערב מיד, וכתב בזה הלשון: ויש חולקין בזה ואומרים שהוא כדי שלא יהנה במעשה שבת, והרמב"ן ז"ל כדעת זה הוא סובר. ע"כ. וכוונת ה"ה במש"כ ויש חולקין, לדעת בה"ג ורש"י. וק"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi