למעלה
ח
והנה איך שיהיה, דאפילו נאמר דלדעת הרמב"ן והשלטי הגבורים ס"ל, דשרי לצאת מא"י אפילו לדבר הרשות כל שדעתו לחזור, וממילא
כ"ש אם יצא לדבר מצוה שיכול להמשיך לשהות שם עוד
מעט לצורך דבר הרשות, כיון שבדעתו לחזור. מ"מ כי הא דנידון
דידן צ"ע טובא, מכיון שרוצה להמשיך להשאר שם כדי
לטייל, והא חמיר טפי מסתם דבר הרשות, שהרי ביוצא ע"מ
לטייל לית מאן דפליג דאסור
לצאת מא"י, אפילו כשדעתו לחזור, כמתבאר מדברי הגמ'
דמו"ק הנ"ל (יד, ע"א) דביוצא לשוט כו"ע לא פליגי דאסור, ומכיון
שכן שוב י"ל דאפילו אם
יצא מעיקרא לצורך מצוה אסור לו להמשיך לשהות בחו"ל
כדי לטייל, אע"ג דדעתו לחזור. הן אמת כי הנה הגר"א בביאורו לשו"ע אור"ח (סי' תקלא, ס"ד), בענין הגילוח בחוה"מ, ד"ה והוא שלא יצא מא"י
לחו"ל לטייל, לאחר שהביא דהמקור הוא מדברי הגמ' דמו"ק (יד, ע"א) דאמרינן לשוט ד"ה אסור, הוסיף וכתב, והרא"ש
כתב בשם הראב"ד שכן משמע בירושלמי [וז"ל הרא"ש שם (פ"ג, סי' א), והראב"ד
פירש דפלוגתא דר' יהודא
ורבנן איירי ביוצא לחו"ל, והכי מוכח בירושלמי [מו"ק
פ"ג, הלכה א] דגרסינן התם, ר' יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול, מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהיה
אסור לגלח? הואיל ויצא שלא ברצון חכמים. כהדא חד כהן אתא לגבי רבי חנינא אמר ליה מה אני
לילך לצור לחלוץ או לייבם אסר ליה, ע"כ]. והעיר ע"ז
הגר"א, וצ"ע דבירושלמי
משמע להיפך, וז"ל הירושלמי, תניא בשם ר"י הבא ממדינת הים אסור לו לגלח ר"י
כדעתיה דר"י אומר אסור
לפרש לים הגדול, מעתה "כהן" שיצא לחו"ל, הואיל ויצא שלא ברצון
חכמים אסור לו לגלח, חד כהן אתא לגבי ר"ח א"ל
וכו', משמע בירושלמי דאין
איסור לצאת לחו"ל אלא בכהן דוקא, וכן שמעון בר בא [המוזכר
בירושלמי שם] כהן הוה, כמ"ש
בעובדא דבנתיה דמר שמואל פוק איטפיל
וכו', אבל בגמ' שלנו סוף
כתובות לא משמע כן. עכ"ל. ע"ש. ומדברי הגר"א
הללו מתבאר דהוא ס"ל
לגרוס בדברי הירושלמי, מעתה "כהן" שיצא לחו"ל וכו',
ודלא כהרא"ש שגורס מעתה "כיון" שיצא לחו"ל
וכו', וזהו שאומר הגר"א,
דלפי הירושלמי מבואר דאין
איסור לצאת לחו"ל אלא רק בכהן משום טומאת ארץ העמים, אבל לעולם בישראל ליכא איסורא אפילו היכא דיוצא לחו"ל ע"מ
לטייל. ואיברא דלפי ביאורו
של הגר"א הדברים בירושלמי מכוונים, דגרסינן התם חד כהן אתא לגבי ר"ח
וכו', דאי לאו הכי דהאיסור
הוא בכהן, למה הדגיש הירושלמי "חד כהן" תסגי
ליה למימר "חד גברא" או "חד אתא" לגבי ר"ח וכו', אלא
משמע דעיקר הקפידא בכהן הוה. ועכ"פ כבר סיים הגר"א
דמדברי הגמ' בבבלי סוף
כתובות לא משמע הכי, והיינו דמסתימת הגמ' בסוף כתובות בענין היציאה מא"י
משמע דהקפידא הוי בכו"ע
בין כהן בין ישראל.
הן אמת כי הלום ראיתי בתשובתו של הגר"ש ישראלי אשר הובאה בס' ולא נעזבנה
(עמוד 256) אשר עמד לבאר שם, דהיינו טעמא דאמרינן בגמ' דמו"ק
(יד, ע"א) דלשוט כו"ע
לא פליגי דאסור. [עי' פרש"י שביאר לשוט בעולם ולראותו. ור"ח ביאר ג"כ,
פירוש לשוט, כמטייל וכמשתעשע, ושניהם נתכוונו לדבר אחד. דהיינו, טיול של תענוג]. ואילו
לגבי היוצא להרוחא ס"ל
לרבנן להתיר, דאין זה משום דס"ל
דלהרוחא חשיב מצוה, אלא היינו משום דאין בזה
איסור, משא"כ בענין
טיול איכא בהכי איסור, משום
שביציאה לחו"ל הרי זה גילוי דעת של החשבת חוץ לארץ, שכן יוצא לשם תענוג להנות ממראות חו"ל מהדברים המצויים שם שאינם בא"י. ויש
בזה משום העדפת חו"ל על א"י וזלזול במתנת אלקים
שהיא ארץ הבחירה, וכיוצ"ב מצינו לענין בל תחנם, שאמרו בגמ' עבודה
זרה (כ, ע"א) אסור לאדם שיאמר כמה נאה נכרית זאת, ועל כן בתענוג זה, אעפ"י
שגם בו היה אפשר לומר
שהוא לצורך לא פחות מאשר סחורה דלהרוחה בכדי להעשיר, אלא שתענוג זה מחו"ל הוא שאסרו
חכמים מפני שיש בו בזיון לא"י. עכת"ד. ע"ש. ומעתה לפי דברים אלו, דעיקר איסור היציאה לחו"ל כדי לטייל היינו משום שמחשיב
את חו"ל ומזלזל בא"י, לעזוב הארץ חמדת כל ישראל, כדי ללכת לראות את חו"ל
כאומר שאין לו די ביופיה של א"י. א"כ לפ"ז
שפיר יש לומר בנידון דידן, היות ועיקר יציאתו מארץ
ישראל אינה כלל לצורך הטיול והשעשוע לראות את חו"ל, אלא מטרתו קודש לעלות
לציונו של אדמו"ר זיע"א. ורק בדרך אגב הולך
לראות בהבטה בעלמא, את מראה המקומות שם במצרים. ממילא יש לומר היות ומה שעושה זאת
הוא בדרך אגב שרי, שהרי אינו מחשיב כאן בטיולו זה את חו"ל, משום שבאמת אם לא
היה ענין העליה לציון לפניו
לא היה מעלה על דעתו לצאת לחו"ל לענין הטיול, אלא
הוא רק טפל ונגרר לעיקר המטרה שמותר לצאת בעבורה לחו"ל היינו העליה לק"צ, וק"ל. ומ"מ בודאי עדיף להמנע גם מטיול זה, ולא יערב החול בקודש, כי אין זו משנת
חסידים. ועכ"פ העושים כן יש להם קצת על מה שיסמוכו,
אולם גם הם יקצרו בביקוריהם אלו ככל האפשר, ויאמר לקוצרים ה' עמכם. (ועי' בגמ' שבת (קמט, ע"א) ובר"ן
(שם), ובהרמב"ם הל' עכו"ם (פרק י, הלכה ד), יעו"ש).
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi