The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יג הערה א

והן אמת דכנגד הגירסא הזאת בבבלי רב מורי לתלמידיה כר"מ ודריש בציבורא כרבי יהודה, מצינו בירושלמי (פ"ג, דשבת, ריש הלכה א) שגם התם מובאת הסוגיה דהמבשל בשבת וכו' ובסוף גרסינן: רב כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כר"מ, בציבורא הוה מורי כרבי יוחנן הסנדלר. ע"כ. וכך היא הגירסא ג"כ בירושלמי דערובין (פ"ד, ה"א) ובירושלמי דתרומות (פ"ב, ה"א), ע"ש. ולכאורה נראה דאיכא פלוגתא בדבר זה בין הבבלי לירושלמי, דלהבבלי בציבורא דרש כר"י, ולירושלמי מחמיר יותר ודרש כרי"ו הסנדלר. וכן מתבאר מדברי בעל העיטור (בהל' שחיטה בשער השני, דכ"ג, ע"ב - הוצאת רמ"י) דלאחר שהביא שם את דברי הירושלמי הנ"ל, כתב, ומשמע דהירושלמי ס"ל דהלכה כרי"ו הסנדלר, וכ"כ רבינו שרירא גאון דע"כ לא פליגי רב אחא ורבינא אלא דמר סבר דאוריתא ומ"ס דרבנן, אבל תרווייהו ס"ל דאסור, הלכך הלכה כרי"ו הסנדלר, וכ"פ רבינו הגאון ז"ל [ונראה שכוונתו לרב האי גאון שהביאו הריטב"א בכתובות (לד, ע"א) דהוא פוסק כרי"ו הסנדלר, ע"ש]. ואי לאו דמסתפינא מרבוותא הוה גרסינן בגמ' דילן כי דריש בפירקא דריש כרי"ו הסנדלר. עכ"ל. הא חזינן מדברי בעל העיטור דס"ל דפליגי הבבלי והירושלמי כמאן פסקינן.

אמנם מריש הוה אמינא דדילמא לעולם לא פליגי הבבלי והירושלמי, דאפשר שלעצם דינא רב ס"ל כדעת ר"מ וכי היכי דהוה מורי ליה לתלמידיה, אלא רק כי הוה דריש בציבורא שהיה חושש מפני ע"ה דלא לזלזלו באיסור שבת היה מחמיר עליהם, ופעמים היה דורש להם כרב יהודה ופעמים כרי"ו הסנדלר, והבבלי נקט כפעמים שהיה דורש ברבים כר"י, והירושלמי כפעמים שהיה דורש כרי"ו הסנדלר. [או אולי הוי הכי משום דרב הרי האריך ימים טובא קרוב לשלוש מאות שנה ויותר, עי' סדר הדורות מער' תנאים ואמוראים אות א (מער' אבא אריכא). יעו"ש. וממילא אולי י"ל נמי, דמריש הוה דריש הכי ואח"כ דריש הכי, לפי ראות עיני קודשו בכל שנות דור ודור, באיזה הוי ע"ה טפי וכדו', וי"ל]. ומאי דחזינן שהראשונים שהבאנו את דבריהם לקמן, הרא"ש בפ"ק דחולין (סי' ו), והסמ"ג (ל"ת סה) ועוד, שכתבו דמעיקר הדין פוסקים כר"מ ורק משום דנפישי ע"ה גבן מחמירינן לפסוק כר"י, כי היכי דדריש רב בציבורא משום ע"ה. צ"ל דסמכו על מאי דמובא בבבלי ולא על המובא בירושלמי, דהיות וכל ענין זה דלא מורינן בציבורא כר"מ הוא משום חומרא בעלמא דיינו להחמיר כאותם פעמים דרב דריש בציבורא כר"י, משום דעכ"פ לעיקר דינא ליכא פלוגתא בין הבבלי לירושלמי, אלא דבציבורא אית לן לאחמורי ולא לפסוק כר"מ. וק"ל.

אלא ששבתי וראיתי לרשב"א בחולין (שם) שכתב שם דהרי"ף והרמב"ם פסקו כר"י משום דנפישי ע"ה גבן, וכי דריש רב בפירקיה דריש כר"י משום ע"ה. ולרי"ו הסנדלר לא חיישינן דאפילו בפירקא לא דריש רב כוותיה, והלכך ליתא כלל. ע"כ. הרי שמדבריו אלו של הרשב"א מתבאר דס"ל דהאי דאמרינן בגמ' דחולין דבציבורא דריש רב כר"י, היינו אך ורק כר"י ולא דריש כלל כרי"ו הסנדלר כאשר רצינו לומר. וממילא שוב הדרינן לקמייתא, דלכאורה איכא פלוגתא בין הבבלי לירושלמי דבציבורא כמאן דרשינן. [וראיתי בביאור מראה הפנים על הירושלמי בתרומות (שם) שכתב דאע"ג דחזינן דהירושלמי גריס דרב דריש בפירקיה כרי"ו הסנדלר, נראה דלהלכה לא סמיך הירושלמי אהא, דהא אמרינן התם דא"ר שמעון בר ברסנא דרב מחמיר טפי, וגם רבי יוחנן אמר התם אני אין לי אלא משנה וכר"מ. ע"ש. וכיוצא בזה מתבאר ג"כ בדברי המאירי בחי' לשבת (לח, ע"א) שכתב שם, דיש פוסקים כדעת ר"מ ממה שאמרו בירושלמי דביצה (פ"ב, ה"י), דמשמע מהתם דפסקינן כר"מ דבשוגג יאכל אפילו בו ביום וכו', וסיים המאירי: ומ"מ הואיל וסוגיות שבתלמוד שלנו כר' יהודה נראה לפסוק כר"י, ע"ש. הרי שגם המאירי הבין דהירושלמי ס"ל לפסוק כר"מ. וק"ל].

ועכ"פ נראה, דאף אם נימא דאיכא פלוגתא בין הבבלי לירושלמי דבציבורא כמאן דרשינן, צדקו יחדיו הראשונים הנ"ל דאזלו בתר גירסת הבבלי, דהכי היא שיטת הראשונים דכל היכא דפליגי הבבלי והירושלמי דקיי"ל כהבבלי, ואפילו היכא דהבבלי מיקל. כמו שכתב כיוצא בזה הרב פתח הדביר (בסי' קנח, סק"ב) והביא שם שכן מוכח מהרא"ש בסוף ערובין, והסמ"ג (בל"ת סה). ע"ש. וראה בשד"ח בכללי הפוסקים (סי' ב, אות א) שכתב שם דאף בחילופי נוסחאות סמכינן על גמרא דילן והביא ראיות מדברי הראשונים, ושכן מתבאר בתשובות המיוחסות להרמב"ן (סי' צו) שכתב שם: כבר ידעת שרבו השיבושים והנוסחאות בירושלמי, והסיבה הגדולה למיעוט סיבת הלומדים בו, ואין עומדים עליו רק אחד בדור. ע"כ. וכעין זה כתב ג"כ החוות יאיר (בסי' כג) דאין לסמוך כלל על נוסחאות הירושלמי שבידינו, שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעויות וכו' באופן שאין להחליט הדבר מתוך הנוסחא שלנו. ע"ש. וכעין זה כתב ג"כ היד מלאכי (בכללי שני התלמודים, אות ו) דנקטינן כתלמודין נגד הירושלמי, אף בחילופי נוסחאות. ע"ש.

וממילא אנן בדידן נקטינן כגירסת הבבלי דרב דריש בפירקיה כרבי יהודה, ולהכי פסקו הראשונים הנ"ל לחומרא כוותיה