The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן י הערה ז

והעירני הגאון המפורסם רבי,,, שליט"א, דבמקום שאפשר עדיף לטוס לשם במטוס העובר על הים, ולא לנסוע באוטובוס הנוסע דרך היבשה, משום דכתיב בקרא (דברים יז, טז) וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב "בדרך הזה" עוד. דלכאורה יש לומר "בדרך הזה", היינו בדרך שיצאו בני ישראל ממצרים, והיינו דרך היבשה. ולכן הנוסע במטוס או אוניה אשר הם עוברים דרך הים לא חשיב "בדרך הזה" וקיל טפי. עכת"ד.

אמנם לכאורה יש להעיר ע"ז, כי הנה מדברי רבי אליעזר ממיץ אשר הביאו המרדכי ביבמות (סוף פרק הערל, סי' עב) והסמ"ג (בלאוין רכז) שכתב, שלא אסרה תורה אלא לשוב בדרך הזה, היינו מארץ ישראל למצרים, אבל משאר ארצות מותר, ע"כ. מסתימת דכריו אלו נראה דס"ל דכל שיוצא מכיוון ארץ ישראל למצרים, חשיב בגדר "בדרך הזה", בכל אופן שיסע בין דרך הים בין דרך היבשה, ולאו דוקא בדרך הזה שהלכו בנ"י, בדרך היבשה. ולכאורה כן נראה ג"כ מדברי הפסוק (דברים כח, סח) והשיבך ה' מצרים "באוניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה", והאי קרא הוא אחד מג' לאוין שלא לשוב למצרים כמבואר בירושלמי ובהרמב"ם הנ"ל, הרי על אף שהשיבה למצרים היא באוניות והיינו דרך הים, קרי ליה קרא "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה". והיינו "בדרך הזה", הרי שאף שחוזר דרך הים זהו ג"כ בכלל איסורא דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה, כמתבאר מדברי הר"א ממיץ שבכל גווני אסור לשוב מא"י למצרים. ולכן צ"ל לדברי ר"א ממיץ דס"ל דהאי דקאמר קרא לא תוסיפון לשוב "בדרך הזה" לאו דוקא בדרך הזה, דהיינו דרך היבשה אלא בכוון הזה של א"י למצרים. כנגד הכוון שיצאו בנ"י ממצרים שהיו פניהם מיועדות לכוון א"י. וק"ל. [ומה גם דאף לפי דברי הגאון הנז' שליט"א "דבדרך הזה" היינו כדרך שהלכו בנ"י דרך היבשה, היה צ"ל דדוקא דומיא דהדרך שהלכו, והיינו כדאיתא בקרא (שמות יג, יח) ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וגו', אמנם היום שהנסיעה מכוון א"י למצרים היא דרך קיצור מעזה וכדו', שהדרך הזו היא כערך הדרך דמפורש בפסוק (שם) דרך ארץ פלשתים, אשר לא נחם אלוקים להוליכם בדרך זו. כדכתיב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, ולא עברו כלל בדרך הזאת, אה"נ די"ל דג"כ שרי].

הן אמת דהנה בגמ' חולין (קלט, ע"א) אמרינן, כי יקרא קן ציפור לפניך "בדרך", מצא קן בים, חייב בשילוח הקן שנאמר הנותן בים דרך, ומקשה הגמ', א"כ המוצא קן בשמים, שנאמר דרך נשר בשמים, יתחייב בשילוח הקן? ומתרצת הגמ' דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי, ע"כ. ומדברי הגמ' הללו מתבאר דהנוסע באויר לא קרי ליה "דרך", וכאמת מהאי טעמא ס"ל להגאון הרוגצ'ובר דהנוסע באוירון אינו צריך לברך תפילת הדרך, דהיות ולפי דברי הגמ' הללו דחולין מתבאר דנסיעה באויר לא מקרי "דרך" אלא דרך נשר, והכא מקרי "תפילת הדרך" לכן אין לברך ברכה זו על נסיעה באוירון (והביא דבריו בס' אישים ושיטות להגרש"י זווין. עמוד פ), וכ"פ ג"כ מהאי טעמא בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב, סי' ט) שאין לברך ברכת תפילת הדרך על נסיעה באוירון, ע"ש. ואמנם מו"ר שליט"א בשו"ת יחו"ד (ח"ב, סי' כו), עמד לחלוק על דברים אלה משום דהטור והשו"ע (באור"ח סי' ריט, ס"א) כתבו "הולכי מדברות", ואילו היה חילוק בהלכה בין הליכה ביבשה לטיסה באויר, לא היו נמנעים מלהזכיר לשון "דרך" כדי ללמוד שבנסיעה באויר אין צריך לברך הגומל. ע"ש. מ"מ לפי המתבאר יש לעיין לגבי נידון דידן דכתיב בקרא לא תוסיפון לשוב "בדרך הזה" עוד, א"כ כתיב להדיא "בדרך", ונסיעה באויר כאמור לא מקרי דרך אלא "דרך נשר", וממילא שפיר י"ל דשרי. [וזה אין להביא ראיה מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל שביאר על הפסוק (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין, ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין. ע"ש. והרי שבנ"י חזרו שוב למצרים, ומכיון שהיה הדבר ע"י עננים דהיינו דרך האויר לא היה בזה איסור. דהרי התם היה בכלל קודם הציווי שלא לשוב למצרים, שהוא היה בשעה שהגיעו על הים, וקורבן פסח שמדבר עליו התרגום יב"ע היה קודם לכן, וז"פ]. אולם גם בזה יש להשיב, דבשלמא אי הוה כתיב לא תשוב "בדרך" עוד, שפיר איכא למימר הכי, דהיות והכא לא מקרי דרך ליכא איסורא. אבל עתה דכתיב "בדרך הזה" י"ל דלא קפיד קרא על "דרך" אלא על הא קפיד "בדרך הזה" בין בענין "בדרך" בין שלא בדרך. ודו"ק.